כְּאָב, שבשמחה מרובה תפקד כמטפלת לבנו במחצית השנה הראשונה לחייו, אני נזכר בהנאה ובהערכה, עד היום בקשר שיצרתי עם בני בתקופה זו.
לטעמי, טובת הילד היא להיות כמה שיותר עם שני הוריו. וכמה שיותר כולל גם שינה, שהרי שינה היא גם כל מה שמסביב לה, כולל סיפור, חיבוק, נשיקה לפני השינה ולהעיר בבוקר.
דווקא בגילאים הצעירים, שנופלים תחת הגדרת הגיל הרך (אותו חוק גזעני המדבר על כך שעד גיל 6 באופן אוטומטי הילד יהיה בחזקת האם) יש חשיבות מרובה לזמן איכות עם הילד, לקלח לפני השינה, להקריא סיפורים, לשחק כדורגל ולבלות זמן רב כמשפחה.
איך אפשר בכלל לצפות מאותו אב שהמערכת גזרה עליו להיות עם בנו פעמיים בשבוע ל- 3 שעות אחר הצהרים לפתח קשר בריא, פורה ותומך עם ילדו, כאשר בעצם הוא משמש באותם יומיים כבייביסיטרשלוקח את
ילדו לסיבוב קניונים או לפיצה?
מערכת הרווחה עברה בנושא חשוב זה שינוי מהותי, ושמחתי לשמוע, בכנס פקידות הסעד מחוז המרכז, שכיום הגישה שונה לחלוטין וגם לילד בשנת חייו הראשונה חשוב ויש לאפשר לישון אצל אביו והכל לטובת הילד.
עשרות מאמרים נכתבו בשנים האחרונות בסוגיה זו וכולם תומכים בחשיבות האב בחיי הילדים. אבל השינוי המחשבתי בנושא הלינה אצל האב חייב להיות ברור, מערכתי ורחב יותר.
לשמחתי, חבר הכנסת אורי אריאל הניח ביוזמתי על שולחן הכנסת הצעת חוק לביטול ``חוק חזקת הגיל הרך``.
ועדת שניט אשר דנה בנושא זה כבר קרוב לשנתיים, עומדת לפרסם בקרוב מסקנות ביניים, ואני בטוח שמסקנותיה יהיו מהפכניות וישימו קץ לאפליה הנוראית הקיימת היום, בה תמיד האם היא
הורה סוג א` והאב הורה סוג ב`.
כאב אשר נשלח על ידי בית
המשפט לבחינת מסוגלות הורית (יחד עם גרושתי כמובן) ועבר אותה בהצלחה יתרה, אני מודה שקצת נעלבתי וקצת נפגעתי ששולחים אותי להיבדק אם אני הורה טוב מספיק לבני יקירי.
פרופסור פ` שיפמן, בספרו ``דיני המשפחה בישראל``, כרך ב`, עמוד 65 מסביר את המושג ``החזקה משותפת``.
``בשיטות משפט אחדות מורגשת נטייה לעודד
הורים להגיע להסדר של `החזקה משותפת` (joint custody) המחלק ביניהם שווה בשווה את גידולו של הילד והטיפול בו. אמנם הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין
ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם, כשם שקשיים טכניים עלולים להכביד על ביצועה של
החזקה משותפת. אבל סירובו השרירותי של צד לשתף פעולה בקביעת הסדר להחזקה
משותפת נזקף לחובתו, אם ההסדר נכשל, וכתוצאה מכך, על בית המשפט להחליט מי מבין ההורים ראוי להעדפה בקבלת ההחזקה בילד. היתרון הטמון בהסדר להחזקה משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על פי רוב האב, מן הדאגה לילד``.
לטעמי, כאשר שני ההורים רוצים לגדל את ילדם ולהלינו בביתם בצורה דומה ושוויונית, יחשבו שניהם מראש כ``הורים - טובים - מספיק`` כל עוד ועד אשר יוכח כי מי מהם אינו כזה. הורה הטוען כנגד המסוגלות ההורית של רעהו יהיה רשאי לדרוש כי שני ההורים יעברו ריאיון קליני ראשוני על ידי פסיכולוג או על ידי פסיכיאטר של יחידת הסיוע. עד לעריכת הבדיקה ייחשבו שני ההורים כטובים דיים. כל עוד לא נשלל ממי מהם ה``אישור`` תקוים ביניהם מערכת של משמורת משותפת במסגרתה יחולק זמן הטיפול בילדים שווה בשווה, פחות או יותר בגבולות האפשר.
לדעתי, הורים שיבקשו להתגרש יגיעו לבית המשפט עם תכנית לשותפות הורית.
בתכנית הורות זו, יכתבו יחדיו ההורים (לבדם או עם מגשר מוסמך לנושא זה) איזה הורה אחראי לאספקטים שונים בגידול ילדו: נושאי בריאות, חינוך,דת וכדומה, ויכתבו את דעתם והמלצתם לגבי הסדרי הראיה.
אם אין הסכמה ביניהם לגבי תכנית זו, הם יגיעו כל אחד עם תכנית משלו, והשופט יעדיף את התוכנית שמערבת יותר ונותנת מקום להורה השני.
כלומר, העקרון העליון יהיה מעורבות ושותפות רבה ככל האפשר של שני ההורים בגידול ילדם. על פי זה יקבעו החלטות השופט.
סיכומים נוספים אודות תחליף לחוק "חזקת הגיל הרך"