שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים

קיימת חשיבות גבוהה לשילובו של הילד בעל הצרכים המיוחדים במסגרות חינוכיות "רגילות". החשיבות נובעת ראשית מצרכיו של הילד, אך גם מצרכיהם של הילדים "הרגילים" ומתפיסתנו את עצמנו כחברה שוויונית וליברלית.
 
מבחינתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, יש לראות את שילובו בכיתה רגילה כהזדמנות לחשיפה את העולם הנורמטיבי והשתלבותו בתוכו. לימודים במסגרת רגילה מקנים לילד אפשרות לפיתוח אישי, הסתגלות סביבתית ויצירת קשרים חברתיים עם שווים לו ושונים ממנו. נראה כי אין ספק ששילוב שכזה ישפר את הדימוי העצמי של הילד בעל הצרכים המיוחדים ובמקביל תושגנה גם המטרות הפדגוגיות, דהיינו – למידה ורכישת ידע.
נסיון ההוראה מראה כי גם הילדים "הרגילים" יוצאים נשכרים משילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתתם: הם לומדים להכיר את השונה מהם וללמוד כי מבחינות רבות השוני מיטשטש תוך כדי ההוויה היום-יומית. הם לומדים לקבל את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים ולפתח גישות חיוביות כלפי בעלי צרכים מיוחדים בכלל.
כחברה מודרנית, התופסת עצמה כשוויונית וליברלית, אנו שמים את זכויותיו של האדם במרכז. גם לילד בעל הצרכים המיוחדים יש זכויות שאינן נופלות בחשיבותן מזכויותיו של ילד "רגיל": הזכות לחינוך שוויוני, הזכות לעצמאות מחשבתית והזכות להתמודד על מקומו החברתי בצורה שווה. בראייתי, זוהי חובתה של החברה (ונציגיה – הרשות המחוקקת והמבצעת) לעשות כל שביכולתה להביא לשילוב מיטבי (ולאו דווקא מירבי) של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במסגרות החינוך הרגילות.
 
כאשר אנו מתבוננים בשילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, עולות מספר דילמות והתלבטויות שיכולות ליצור בעיות עתידיות:

עד כמה ניתן לבודד ילד בעל צרכים מיוחדים מילדים אחרים בעלי צרכים דומים לו? קיימת חשיבות רבה לכך שהילד בעל הצרכים המיוחדים יכיר וידע על קיומם של ילדים בעלי צרכים דומים. הדבר יסייע לו בגיבוש זהותו העצמית ופיתוח קשרים אישיים שיסייעו לו להתמודד עם קשייו האישיים. עם זאת, אין משמעות הדבר כי ילד בעל צרכים מיוחדים צריך להכיר רק ילדים הדומים לו. נראה כי יש לעשות הכל על מנת לשלב ילד כזה במסגרות חינוך רגילות, אך ליצור מפגשים חברתיים (במסגרת פרטית, עמותות, מתנ"סים וכדומה) עם ילדים בעלי צרכים כשלו.
מהו הגבול לשילוב? קיימים מקרים ספורים בהם שילובו של הילד בעל הצרכים המיוחדים במסגרות חינוך רגילות יכול לפגוע בילד עצמו. המדובר במקרים (נדירים) בהם הילד לא ירוויח דבר משילובו בכיתה רגילה – אם עקב מוגבלות קשה מדי או עקב פגיעה במהלך השוטף של הלימודים. יש להשקיע מחשבה רבה בהחלטה על שילוב ילדים בעלי צרכים חריגים במיוחד, ואם כבר הוחלט על שילוב בכיתה רגילה, יש להתמיד בבקרה על הצלחת המהלך.
מי מוסמך לקבוע את רמת השילוב? יש לבנות מנגנון (או לוודא כי המנגנון הקיים) הבנוי על מגוון תחומי מומחיות, כגון חינוך, רפואה, פסיכולוגיה ועוד.
 
 
הכשרת המורים בימינו אמורה להכין את המורה לעתיד להכללתו של ילד בעל צרכים מיוחדים בכיתתו. הנושא אמור להילמד מכל הזוויות האפשריות:
-      הבסיס הפילוסופי והחברתי של שוויון לשונים.
-      ההכרה בחשיבות שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל.
-      דיונים על סטיגמות והשלכותיהן.
-      בניית מערכי שיעור המתחשבים בילדים בעלי צרכים מיוחדים, בהתאם לצרכים השונים (למשל – ליקויי שמיעה, תסמונת דאון, הפרעות קשב חריגות וכו''). הנושא מקיף הן את החומר הלימודי עצמו והן את הסביבה הלימודים, כולל דרכי ההוראה.
-      הכרות עם מאגרי ידע המאפשרים התמודדות עם נושאים פדגוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים הקשורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הדבר יפחית את רמת החשש של המורים מהוראה בכיתה המשלבת ילדים אלו.
-      פעילות משותפת עם מורים מתחום החינוך המיוחד. פעילות שכזו תסייע רבות למורים "הרגילים" בבואם ללמד בכיתה משולבת.
-      פיתוח מיומנויות לבקרה מתמדת על הצלחת השילוב, על תפקודו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, על יחס שאר הילדים אליו וכו''.
 
נקודת המבט של הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים:
אחת הנקודות המורכבות ביותר בנושא השילוב היא מקומם של ההורים: החל משלב הזיהוי והאבחון ועד לשלב היישום – כשבדרך קיימת המציאות היומיומית של התמודדות ההורים עם הילד.
אין ספק כי הורים רבים מתקשים לעכל כי לילדם יש צרכים מיוחדים. התחושות והרגשות של הורים לילדים כאלו בדרך כלל מורכבות מחשש, תחושת כשלון ובדידות. הרשויות המזהות והמאבחנות (החל מטיפת חלב, דרך מערכות הרפואה והחינוך ועד הוועהמקצועיות) אמורות להביא את המציאות אל ההורים, אך הדבר חייב להיעשות בצורה המתחשבת ביותר, ועם זאת המציאותית ביותר. עם כל הקושי שבדבר, ועם כל הבעיות הסובייקטיביות, יש לשתף את ההורים בצורה המירבית בתהליך האבחון על מנת שיחושו כי ההחלטה בדבר עתידו של הילד נתונה גם בידיהם.
גם במהלך היום יום, יש לערב את ההורים לילד בעל הצרכים המיוחדים בצורה מקסימלית. ההורים יחושו כי שיתופם מקל על ההתמודדות היום יומית עם צרכיו של הילד ויפתחו מחוייבות עמוקה יותר לחינוכו.
 
נקודת המבט של הורים לילדים "רגילים":
אין ספק כי כמו בכל חברה, גם חברתנו נגועה בדעות קדומות וסטיגמות הנוגעות לבעלי צרכים מיוחדים. למרות שבשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות רגילות, עדיין קיים צורך גם ב"חינוך" ההורים. יש ללמד את ההורים לקבל את השונה ולהטמיע דרכם את החשיבות גם בילדיהם. יש להציג בפני ההורים ממצאים המראים כי שילוב שכזה מועיל לכולם, ולא רק לילד "החריג".
עם זאת, על המערכת המחנכת לפתוח את עצמה לקבלת ביקורת או תלונות של ההורים, שכן ידוע על מקרים בהם מקרים של שילוב אכן גרמו להפרעה אמיתית בתהליך החינוכי. יש לשבת יחד עם ההורים ולמצוא פתרון שייטיב עם כל הצדדים, כאשר ראיית התועלת החינוכית והחברתית צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות.

סיכומים נוספים אודות שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים