נמרוד אלוני מציג במאמר זה ארבע גישות שונות של החינוך ההומניסטי, אשר מטרתו העליונה הינה לחנך אדם לאנושיות מלאה ובמיטבה. ארבע גישות אלה שונות זה מזה הן בדבר הגדרת האדם, והן בדרכים החינוכיות לממשו. ניתן לסכם גישות אלה ( בתמצות קצת מעוות וגס) כך:
גישה 1:
הגישה הקלאסית-תרבותית.
מדגישה כי מידותיו הטובות של
האדם הן: יושר, צדק, חוכמה, נדיבות, אומץ לב ושמירת החוק.
ניתן להשיג
פיתוח של המידות הטובות על ידי: חינוך למצויינות. למידת יצירות מופת, הכרת התרבות, התנסות באומנות ופיתוח כשרי השכל.
היחס של המערכת
החינוכית אל הילד: מידת החופש האישי של
הילד תלויה במידת בשלותו.
גישה 2: הגישה הרומנטית-נטורליסטית
מדגישה כי מידותיו הטובות של האדם הן: נגזרות של נטיותיו הטבעיות.
ניתן להשיג פיתוח של המידות הטובות על ידי: הסטת הדגש מן התרבות אל הטבע ומן התבונה אל הרגש. כלומר למידת גילוי חווייתית.
היחס של המערכת החינוכית אל הילד: הילד יודע מה טוב בשבילו.
גישה 3: הגישה האקסנציאליסטית
מדגישה כי מידותיו הטובות של האדם הן: הבחירה
ניתן להשיג פיתוח של המידות הטובות על ידי: חינוך לפיתוח זהות אישית ודרך אישית.
היחס של המערכת החינוכית אל הילד: הבחירה בידי הילד. גישה 4: הגישה הרדיקלית-ביקורתית
מדגישה כי מידותיו הטובות של האדם הן: נמצאות במתקפה צינית ופושעת של גורמים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. על האדם לחסן את עצמו מפניהם.
ניתן להשיג פיתוח של המידות הטובות על ידי: חינוך לשחרור מדפוס חשיבה דוגמטי וחינוך להעצמת היחיד כך שיוכל לזהות את הגורמים המדכאים ולפתח עצמו לכיוון טובתו שלו.
היחס של המערכת החינוכית אל הילד: עידוד להעלאת ספקות וספקנות גם ביחס לתהליך הלימודי עצמו.
כדאי לציין כי בספר ישנה סקירה אינטלקטואלית בהירה ורהוטה של יסודות החשיבה המודרנית וסקירתו של אלוני מנקודת המבט של הגישה לחינוך של רעיונות שונים מהווה מסגרת מאחדת מוצלחת ומחדשת.
הקשר לחיי המחנך
אין ספק שעל מנת לאמץ או לפתח גישה הומניסטית כזו בחינוך על המחנך לאמץ קודם כל תפיסה בסיסית בדבר אופיו הטבעי של האדם.
סיכומים נוספים אודות בין הקלאסי לפוסט-מודרני