כרוניקה של כישלון ידוע מראש

מאמרה של תמיר עוסק במקור הסמכות החינוכית של החברה. תמיר מציגה את הבעיות העולות בהקשר לסמכות זו ומאירה את חוסר יכולתו של המורה לתפקד בחברה אשר מקור הסמכות החינוכית שלה מוטל בספק. המאמר מתאר חמישה דגמים של מדינות אשר תמיר מחדדת את הקבצי השאלות העוסקים במקור הסמכות החינוכית של כל אחד מהם.
(1) מדינת המשפחה – המדינה טוענת לסמכות בלעדית בתחום החינוך. ההנחה היא שלנציגי המדינה יש הידע על האמת וכן כי ידע זה נגיש לנציגיה. תמונת עולם זו מותקפת ללא הפסק בעולם הפוסטמודרני הטוען לא רק לכך שכל אחד מפרש את הידע כרצונו אלא כי גם ידע אמיתי אינו בנמצא.
(2) מדינת המשפחות – החינוך מסור כולו בידי המשפחות. במודל זה ההנחה היא שכל אחד זכאי לתמונת עולם משלו (מכיוון שאין תמונת עולם צודקת אחת) ועל כן על נציג המשפחה להחליט על אופי החינוך הניתן לילדיו, גם אם אופי חינוך זה הינו שגוי. תמונת עולם זו מתערערת עם ההכרה בכך שלפרט ישנם צרכים וזכויות (גם אם הפרט הוא ילד) ועל כן אי אפשר להפקיר זכויות אלה בידי המשפחות.
(3) מדינת היחידים מכירה בילדים כפרטים בעלי רצונות וזכויות ונמנעת מלהטות את לב הילדים אחר השקפת עלם אחת. אך צמיחתה של המדינה הרב-תרבותית מציבה בעיה חסרת פתרון למדינה זו. היכולת להיות ניטרלי ובד בבד לייצג עמדות תרבותיות שונות ואף סותרות הנה בלתי אפשרית. קבוצות מיעוט אשר זוכות באופן קבוע ליס מפלה מפתחות יחס של ניכור כלפי המדינה וכלפי מערכת החינוך בפרט.
(4) המדינה הדמוקרטית מכירה בכך שאינה יכולה להיות ניטרלית ובוחרת בחינוך לכללי שיח המקובלים בדמוקרטיה. עם זאת הדרישה לדו-שיח בכלל התחומים של החיים אינה מאפשרת להגיע להכרעה מכיוון שעל מנת להגיע להכרעה על המשתתף בשיח להיות בעל ידע מובנה ומקיף של התחום הנדון. חוסר היכולת של מערכת החינוך להתמודד עם הקניית ידע זה (שהינו עצום ורב) מהווה את אבן הנגף של הדמוקרטיה בכלל ושל החינוך בפרט. בנוסף לכך בעיית הניכור אינה נפתרת בשיח הדמוקרטי והדבר נכון במיוחד אם הקבוצה המנוכרת מערערת על עקרונות היסוד של השיח.
(5) המדינה הרב-לאומית שואפת לתת בידי קבוצות המיעוט ייצוג הולם של האינטרסים לא רק בתחום הפרטי אלא בעיקר בתחום הציבורי ובמיוחד בתחום החינוך. ביזור סמכויות החינוך בידי הקבוצות השונות מקורו בטענה שעל הלומד ללמוד מהדומים לו והתהליך החינוכי הוא תהליך של בנייה ועיצוב של זהות ולא חקר אחר האמת. בכיתה ההטרוגנית ניסיונו של המורה לעצב זהות המתאימה לכל תלמיד ותלמיד הנה בלתי אפשרית וגישה זו הופכת את בית הספר לזירת עימות בין הורים למורים ובין תלמידים למורים ובין שאר הגורמים המעורבים בהוראה.