בין יועץ ארגוני ליועץ חינוכי בביה"ס

/ רינה ברקול
באופן כללי עוסק המאמר במערכת היחסים שבין היועץ הארגוני ליועץ החינוכי בביה"ס. מהגדרת כל אחד מהתחומים הללו משתקפת מרכזיותה של הגישה המערכתית בעבודת היועץ הארגוני לעומת מרכזיותה של הגישה הפרטנית בעבודת היועץ החינוכי. למרות המגמה הניכרת בפיתוח הגישה המערכתית בתחום הייעוץ החינוכי, בפועל בשטח, עוסק היועץ החינוכי בעיקר בעבודה פרטנית. הכותבת פעלה כיועצת ארגונית בבתי ספר שונים (חט"ב ויסודי) והיא מצביעה על 4 דפוסי עבודה של יועץ חינוכי שההבדל ביניהם נעוץ במידת קרבתו של היועץ אל המנהל. היועץ החינוכי אינו פועל מתוך גישה מערכתית באף אחד מהדפוסים הללו. כמו כן, לא נמצאה מערכת יחסים של שיתוף והזנה בינו לבין היועץ הארגוני באף אחד מהדפוסים הללו.
פיתוח ארגוני (D.O)
היועץ הארגוני תפקידו לסייע לארגון לעבור תהליך של פיתוח ארגוני. ישנן הגדרות רבות במאמר למהו אותו "פיתוח ארגוני" ביניהן: "יישום בקנה מידה מערכתי של הידע המצוי במדעי ההתנהגות לצורך פיתוח מתוכנן, שיפור וחיזוק של האסטרטגיות, המבנים והתהליכים המובילים לאפקטיביות ארגונית" (קאמינגס וורלי, 2001); "מאמץ רחב טווח לשיפור דרכי פתרון הבעיות ותהליכי ההתחדשות של ארגונים באמצעות ניהול תרבות ארגונית שהיא משתפת ויעילה יותר, תוך דגש מיוחד על תרבות של צוותי עבודה פורמאליים" (פרנץ' ובל, 1973). מכל ההגדרות הללו ואחרות ניתן לראות את הדגש לשלושה מרכיבים:
להיבט המערכתי הכלל ארגוני
למרכזיותו של השינוי המתוכנן
לתהליך החקר הנתפס כחלק אינטגראלי מתהליך ההתערבות
כיום נדרש היועץ הארגוני לעסוק גם בפעילויות כגון: פיתוח יכולות פוליטיות, התמודדות עם ניגודי אינטרסים, דילמות וקונפליקטים ערכיים, תחרות קשה על משאבים מועטים ועוד.
למרות התמורות הרבות, תפקידו של היועץ הארגוני עדיין עקבי והוא עוסק באינטגרציה – בין הפרט לקבוצה, בין הקבוצה לארגון, בין קבוצות, בין הארגון לסביבתו ובין המימד המשימתי למימד האנושי (גלוסקינוס, 1998)
ייעוץ חינוכי
גם הייעוץ החינוכי עבר תהפוכות: בתחילה עסק בעיקר בהכוון מקצועי לימודי, מאוחר יותר עבר הדגש אל הגישה הטיפולית-שיקומית וממנה אל העבודה עם קבוצות וכיתות – שינוי שהתקבל בעקבות מדיניות רשמית של שפ"י לפיה עבודתו של היועץ בביה"ס צריכה להיות מעוגנת בגישה מערכתית. על היועץ לעסוק בהפעלת תת-מערכות בתוך ביה"ס ומחוצה לו לטובת הפרט. שישה תפקידים מרכזיים לעבודת היועץ החינוכי:
ייעוץ פסיכולוגי-חינוכי לתלמידים בנושאים אישיים, לימודיים וחברתיים
היוועצות עם המבוגר המשמעותי בחיי התלמיד
ריכוז ותיאום הפעילות של הצוות הבין-מקצועי
הדרכת והכוונת התלמידים במעברים
תכנון וביצוע של תוכניות התפתחותיות
ייעוץ לביה"ס כמערכת
 הבדלים בין שני סוגי היועצים
נקודת המוצא של כ"א מהם שונה: היועץ החינוכי רואה את המערכת כשלם שיש בו פרטים ולא להיפך. הוא מדגיש את ליווי הפרט והתמיכה בו והיועץ הארגוני מדגיש את תהליכי השינוי הכלל ארגוניים. כמו בן, היבטי האבחון מודגשים הרבה יותר בייעוץ הארגוני וכן שיטת החקר.
יועץ פנימי מול יועץ חיצוני
היועץ הפנימי הוא חבר ארגון ועובד בו באופן קבוע, בעוד היועץ החיצוני נשכר ע"י הארגון עקב מומחיותו שאינה מצויה בתוך הארגון כדי להביא לפרספקטיבה אובייקטיבית יותר. לכל אחד מאלה יתרונות וחסרונות (היכרות עם הארגון, מערכת יחסים קודמת, נגישות למידע ומודע לבעיות אל מול זהירות וחשש מאיבוד תפקידו, עיוורון והיעדר פרספקטיבה וכו').
מקומו של היועץ הארגוני והיועץ החינוכי בביה"ס
בישראל יועץ ארגוני הוא יועץ חיצוני והתערבותו זמנית. היועץ החינוכי הוא חלק ממערך ביה"ס ומהצוות הקבוע בו. הוא נגיש, זמין ויכול להשפיע על המערכת יותר מבעלי מקצועות מסייעים אחרים. האם הוא ממלא חלק מתפקידיו של היועץ הארגוני? לזובסקי ובכר (1999) טוענים שלא וכי רוב עבודתו מתבצעת עדיין בהיבט הפרטני. הן מציעות שתי סיבות לכך:
במהלך ההכשרה מועבר מסר שעל היועץ החינוכי עבודה בגישה המערכתית, אך בפועל ההכשרה הספציפית לכך היא מועטה
היועץ החינוכי תלוי במנהל הממונה עליו ומפקח עליו ולכן מתקשה לראות בו לקוח
דיון בממצאי המחקר
ארבע דפוסי עבודה של יועץ חינוכי: כל ארבעת הדפוסים הם פועל יוצא של מערכת היחסים שבין היועץ למנהל והוא תואם את התפיסה הרואה את המנהל כדמות המרכזית והקובעת בביה"ס.
היועץ הוא איש סודו של המנהל
היועץ חבר בצוות הניהולי ושותף שווה בו בקבלת החלטות
היועץ שואף להיות מעורב בתהליכים ארגוניים אך נדחה ע"י המנהל
היועץ מתרחק מתפקידים כלל ארגוניים ונשאר מתפקד במישור הפרטני בלבד
ההבדלים שנמצאו בין היועצים מחזקים את הטענה כי הייעוץ החינוכי הינה פרופסיה בהתהוות שעדיין אינה מגובשת דיה ומוצאת לה ביטויים שונים בשטח. בצורת תפקודם של היועצים החינוכיים בשטח ניתן לראות כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד. למרות ההכרה בחשיבותו של ההיבט המערכתי, הם אל כל כך מצליחים ליישם אותו. כאן נשאלת השאלה כיצד ישפיע הדבר על הדרך שבה ימשיכו היועצים החינוכיים במשימתם הפרטנית? כיצד יוכלו להמשיך להיות סנגורם של הפרטים במידה ויש קונפליקטים בין הפרט למערכת? ועוד
הכותבת קוראת למובילי הייעוץ החינוכי כי אם הם מתכוונים לראות בעתיד את היועץ כמי שמתפקד מתוך ראיית ההיבט המערכתי בביה"ס עליהם לתת את הדעת לכל השאלות הללו כמו כן לחזק היבט זה בתהליך ההכשרה וגם בשדר המופנה לשדה בלל ולמנהלי בתי הספר בפרט, או שהפער אצל היועץ החינוכי בין תפיסת התפקיד ובין ביצועו ימשיך להתקיים.