חיפוש
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

צור חשבון חדש בשוונג

משתמש רשום? כניסה!
×

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

או

עדיין לא נרשמת? הירשם!
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

דף הבית של Shvoong>מדעי החברה>חינוך>למידה בראי פילוסופי-פדגוגי סיכום

למידה בראי פילוסופי-פדגוגי

סיכום מאמר   מאת:ofer71     מחבר : ofer71
ª
 
עמנואל קאנט בבואנו לדון בלמידה האנושית, לא ניתן לדלג על תורתו של קאנט בנושא הידיעה. בשנת 1781 פרסם קאנט את חיבורו "ביקורת התבונה הטהורה", אשר נחשב עד היום לספר המשפיע ביותר על המטפיסיקה ועל האפיסטמולוגיה (חקר הידיעה). בשנים שלפני קאנט, התחלק העולם הפילוסופי לשתי אסכולות מרכזיות שהלכו ונבנו במהלך השנים: (א) האסכולה הרציונלית, אשר טענה כי כל הידע כבר נמצא בנו והוא א-פריורי; (ב) האסכולה האמפיריציסטית, אשר טענה כי מקור הידע האנושי הוא בנסיון החושי ולכן הוא פּוסט-פריורי. קאנט טען כי מרבית ידיעתנו מקורה בניסיון, אך עצם השימוש בניסיון מותנה במבנה הידיעה שלנו ובדרך בה אנו מסוגלים לתפוס דברים. על פי קאנט, להשכלה תפקיד מרכזי בבניית הנסיון של האדם והוא ראה בשפה את המכשיר הבסיסי ביותר לאינטראקציה חינוכית. על מנת להבהיר את חשיבות הנושא, ראוי לצטט, מילה במילה, מתוך דבריו של קאנט עצמו (סטראת''רן, 2000): "אין כל ספק שכל הידיעה שלנו תחילתה בנסיון. הרי איך יתעוררו לפעולה הכוחות השכליים שלנו, אם לא על ידי אובייקטים המשפיעים על חושינו וכל יוצרים רשמים – חלקם בעצמם, וחלקם בהפעילם את ההבנה עצמה, המשווה ביניהם, מחברת אותם או מפרידה, ובאופן זה מעבדת את החומר הגולמי של נתוני החושים לידי תפיסה או הכרה של אובייקטים שאנו קוראים לה נסיון. מבחינת הזמן, אפוא, שום הכרה שלנו אינה קודמת לנסיון, ועם הנסיון מתחילה כל הידיעה שלנו". רעיונותיו הפדגוגיים של קאנט אינם ישות מופרדת - הם ארוגים כחוט שני בספריו אודות המוסר, הדת והתבונה האנושית, ואינם ניתנים תמיד להסבר ללא ההקשר הרחב יותר. קוצר היריעה מאפשר רק את הקביעה כי רעיונותיו של קאנט בנוגע ללמידה מהווים יסוד בלתי מעורער באסכולות החינוך המודרניות, בדברם עם החופש האנושי, על מקורות הידיעה החשיבה הרפלקטיבית. קאנט הביא בעקבותיו שורה של הוגים ואנשי חינוך אשר הניחו את תורותיהם על יסודות החשיבה שלו. ז''אן ז''אק רוסו למרות שעיקר פרסומו של רוסו מגיע מתרומתו העצומה למהפכה הצרפתית, אנשי חינוך טוענים כי תרומתו לשדה החינוך אינה פחותה. דרלינג אף טוען את הטענה הנחרצת כי "החינוך המערבי המודרני הוא סדרה של הערות שוליים לרוסו" (Darling, 1994, P. 17). למרות שבזמנו הביעו חלק מתומכיו אכזבה מהפילוסופיה החינוכית שלו, לארוך השנים התברר כי תורות חינוכיות שלמות הניחו את יסודותיהן על אבני הבניין של רוסו. ביטויה העיקרי של הפילוסופיה החינוכית של רוסו יצא לאור בספר "אמיל". בספר זה מתאר רוסו נער ונערה המתחנכים באיזור כפרי, והוא מונה את היתרונות של למידה שכזאת. לטענתו, יש לכוון את החינוך אל טבע האדם ולא אל עצמים מלאכותיים או אל אנשים איתם נפגש התלמיד. רוסו סולד מן השגרה וההרגל כדרך חינוכית, וקורא תגר על האינדיבידואליזם הנהוג בערים הגדולות. בדברו על למידה, מנחה רוסו את המחנכים לתת דגש לתחומי העניין של הילד ולסקרנות הטבעית שבו. לדבריו, "אין ללמד את הילד דבר שאינו רואה בו יתרון ממשי לעצמו, בין של נעימות ובין של יעילות" (Rousseau, 1990, P. 182). יש לזכור כי לרוסו קמו גם מתנגדים, הטוענים כי הוא קורא למתן חופש בחינוכו של הילד רק על מנת להפוך אותו לצייתן, לאזרח מחויב ולנכנע לְמרוּת המחנכים וההורים (אוחנה, 2000). לזכותו של רוסו יאמר כי הוא עצמו לא היה בטוח בצדקת רעיונותיו ובהמשך פרסם חיבורים הקוראים לבחון את התיאוריות שלו מחדש.
למרות המחלוקת על שיטות החינוך של רוסו, הוא הקים אחריו דורות של מחנכים שהלכו לאור רעיונותיו (פסטלוצי, פרובל, טולסטוי ועוד) ואף הקימו בתי ספר וגני ילדים שפעלו בשיטות אלו. רוסו אף נחשב למבשר הגישה הפדוצנטרית (הגישה החינוכית הרואה את הילד במרכז), ועל בסיס רעיונותיו ביססו הוגים אחרים (כמו דיואי, ויגוצקי ופיאז''ה) את רעיונות החינוך המודרני. ג''ון דיואי בשנת 1902 הכיר דיואי לעולם הפדגוגי את "המודל החדש בחינוך". עד אז, טרם השכיל העולם החינוכי להשתחרר מכבלי המודל הישן, והמהפך בשעתו הוגדר כמהפכה בסדרי גודל כאלו הדומים למהפכה שהביא קופרניקוס לעולם בגלותו כי כדור הארץ מסתובב סביב השמש. דיואי הביא לעולם את ה"מהפכה הקופרניקאית" בחינוך בכך שהסיט את מרכז הכובד מהמערכת החינוכית אל התלמיד עצמו (Dewey, 1902), תוך שהוא נשען על הרעיונות החינוכיים העמוקים של רוסו. עקרונותיו של החינוך החדש על פי דיואי נוסחו בבהירות וכללו דגש על התפתחות אישית של הילדים, עיצוב וגילוי התכנים על ידי התלמידים עצמם, ארגון תכני הלימוד בצורה של ידע ומיומנויות הקשורות למטרותיו של התלמיד, דגש על למידה באמצעות התנסות, הת החיצונית לעומת הגדלת המשמעת הפנימית והתבוננות על המערכת החינוכית כחלק מהסביבה המקיפה את הילד (Dewey, 1938). דיואי הושפע רבות מתפיסתו של הסופר לב טולסטוי את החינוך, ומהיותו פילוסוף הוא משתמש בכלים לוגיים על מנת לבסס את הנחתו של טולסטוי כי המכשיר היחידי בו מתגלה העולם לתלמיד הוא הנסיון. לטענתו של דיואי, מטרת החינוך היא לאפשר לאנשים לארגן מחדש (בצורה רקורסיבית) את נסיונם ולבנות את הידע שלהם. כהגדרתו: "החינוך הוא אותו ארגון-מחדש או שיקום של נסיון, המוסיף על משמעותו של הנסיון ומגדיל את הכושר לכוון את מהלך הנסיון שיבוא לאחריו" (דיואי, 1969, עמ'' 64). ניכרת בדיואי החיוניות של חיבור חומרי הלימוד אל היום יום לצורך רכישת הידע בצורה מוצלחת, למשל – ללמד מתמטיקה על מנת שאפשר יהיה להסתדר בבנק או ללמוד כימיה על מנת להצליח בבישול (Dewey, 1902, P. 47). מתוך המהפכה הקופרניקאית, בה שם דיואי את הילד במרכז העשיה החינוכית, ניתן לגזור את תפקידו של המורה בחינוך החדש: אחריותו של המורה, עפ"י דיואי, היא להכיר את כשרונותיהם, צרכיהם ונסיונם הקודם של התלמידים. מכאן על המורה להציע הצעות לתכנית לימודית המתחשבת באמור לעיל, תוך שילובה בהצעות דומות שנבנו על ידי מורים אחרים (דיואי, 1960). להבדיל מהוגים אחרים בתחום, ולמרות שדיואי מחזק את הצורך בדיאלוג בין תלמיד ומחנך – עדיין משאיר דיואי את האחריות הבלעדית על החינוך בידי המחנך. דיואי גם עושה הקבלה בין החברה הדמוקרטית ובין בית הספר מבחינת הצורך של היחיד להיות שותף במערכת המקנה לו חברות, שותפות וחופש.
פורסם ב-: 28 אוקטובר, 2007   
דרגו את הסיכום : 1 2 3 4 5
  1. ענה   שאלה  :    אפשר לקבל את המקור המדויק לDarling 1994' עמ' 17 avinour@017.net.il צפה בהכל
  1. ענה   שאלה  :    במה השפיע על תקופתו ועל הדורות הבאים ? צפה בהכל
תרגם שלח קישור הדפס
X

.