מנהלים רבים מתלהבים מהרעיון שלבית ספרם יהיה עיתון תלמידים, אך נותנים דוגמא שלילית בצנזורה ובחסימת חופש הביטוי
כבר מספר שנים, שלצד עיסוקי בעיתונות ובתקשורת המונים, אני מלמד, מדריך ומנחה בבתי הספר בצפון הארץ את נושא העיתונות. גולת הכותרת תמיד של העשייה החינוכית במהלך השנה, הוא עיתון בית הספר. למעשה, לפעמים נדמה לי, שהמנהלים והמחנכים בבית הספר, רואים בעיתון, כסיבה העיקרית להכנסת לימודי תקשורת במוסד אותו הם מנהלים. זאת לאור העובדה שעיתון, או תכנית מגזינית מצולמת בוידאו וערוכה לשידור, הם מוצר בר קיימא שאפשר להפיק ממנו בונוסים של תדמית, יוקרה, כלי שיווקי וכד''.
גם אני סבור שעיתון בית ספר מעניין, מגוון, ערוך ומוגש נכון, יכול בהחלט לשמש, כמוצר המקדם את תדמיתו של בית הספר, וזאת מעבר לתהליך החינוכי אותו עוברים התלמידים במהלך הכנתו. התהליך, אותו אני מוביל, הוא חוויתי ומקנה ערכים כמו, סקרנות, אכפתיות לאדם ולסביבה, מעורבות חברתית, נטילת אחריות וכמובן
דמוקרטיה וקבלת דעת הרוב. זאת לצד חיזוק מיומנויות כמו, כתיבה, קריאה, יכולת תמצות והתמקדות בדברים ועוד ועוד.
בדרך כלל, בפתיחתה של כל שנת לימודים נכנס המחנך, המורה המלווה, או אפילו המנהל בכבודו ובעצמו, ונושאים מעין דברי פתיחה שתמיד שזורים בציון חשיבות העיתון והקשר הישיר שלו לערכי
הדמוקרטיה להם מחנך בית הספר. אין ספק, מילים כדרבנות. אלא שלא חולפים ימים רבים והרעיונות הדמוקרטיים של המנהל מתפוגגים.
זה מתחיל באמירה/בקשה של המנהל "לראות את החומר לפני שהוא יורד לדפוס", ואז מתחילות ההערות: "זה לא יאה", "זה לא נאה", "זה יפגע בתדמית ביה"ס", "את הכביסה המלוכלכת לא מוציאים החוצה"... ועוד כאלה. הערות, שבסופו של דבר, מותירים את העיתון שהתלמידים טרחו והשקיעו בו עמל רב, יצור מסורס ומדובלל, כזה שאינו מייצג כלל את הכותבים (התלמידים) והופך להיות מין גלויה צבעונית ופלקאטית של בית הספר, שבינה ובין המציאות הבית ספרית עומדים רק המחשבות השיווקיות של ההנהלה.
יאמר מפורשות: אינני בעד הפקרות והריסת שמו של ביה"ס. ממש לא. אבל אני כן בעד מתן אמון מלא ואחריות לתלמידים. אם יש חריגה מגבולות הטעם הטוב, יש לקיים דיון עם הכותבים, לשמוע את עמדתם, לנסות לשכנע, ולא למהר להפעיל את מספרי הצנזור. יש בצנזורה ובביטול דעת התלמיד שיעור גרוע בלימוד ערכי הדמוקרטיה. כך יכול להפוך מכשיר לימוד והעצמה לחרב פיפיות המשיגה תוצאות הפוכות ומביאה למסקנות שליליות לגבי הרלבנטיות של דמוקרטיה בכלל, וחופש הביטוי בפרט.
לסיכום: מנהל, מחנך או מורה בבית הספר המבקשים לנצל את עיתון בית הספר כמכשיר ללימוד והעצמה של ערכים דמוקרטיים, מן הראוי, שיביאו בחשבון שבתהליך היצירה של העיתון יתכנו מצבים שיחייבו דיון, ויכוח וניסיונות שכנוע. אם נקודת המוצא שלהם היא "אנחנו, הצוות החינוכי, אנחנו הפוסקים ללא ערר", עדיף שיוותרו על רעיון הפקת העיתון. לפחות הם יימנעו בכך מהצמדת עלה תאנה לאין דמוקרטיה המתקיימת בבית הספר.