מי שומר על ילדי ישראל ?

הורים רועדים מפחד כאשר מדי בוקר הם מלווים את ילדיהם אל מוסדות החינוך ומתפללים שהילדים יחזרו הביתה בשלום בתקופה כה רגישה ומתוחה.
ההורים זועמים וטוענים שהמדינה מפקירה את הילדים.
בתחקיר שבוצע מתברר שבישראל של שנת 2002 מערך האבטחה בבתי הספר מורכב משומרים בני 50 ומעלה, שבקושי יודעים איך להשתמש בנשק, בתי ספר לא מגודרים, השמירה מתבצעת רק עד שתיים בצהריים. מי שממשיך ללמוד לאחר שעה זו מופקר ללא שמירה.
רק חלק מן השומרים הם צעירים בעלי רקע צבאי, שיוכלו בשעת צורך להגן על הילדים.
במעונות ובגני הילדים (בפרטיים בפרט) אין כלל שמירה, וגם בבתי ספר קטנים עם פחות ממאה ילדים לא מוצב שומר.
דווקא ילדי המעונות והגנים הפרטיים, אלו שלא מסוגלים להתגונן או אפילו לרדת למקלט בכוחות עצמם מפאת גילם הרך, אינם זוכים להגנה הראויה.
המשטרה ומשרד האוצר מצויים בתהליך ארוך של גיבוש תוכנית לשיפור האבטחה על מוסדות החינוך, ובינתיים "הכתובת רשומה על הקיר" וההורים מודעים היטב לסכנה, וכולם מקווים שלא יהיה אסון.
בכל הגופים הציבוריים, בחברות הפרטיות ובקניונים מוצבים שומרים חמושים, ואילו ילדי ישראל חשופים לפיגועים.
שרת החינוך, לימור ליבנת, תומכת ברעיון שילוב ההורים כשומרים בבתי הספר, וכמובן טרחה לציין שהנושא בכללותו הוא לא בתחום אחריותה.
" אלוהים מרחם על ילדי הגן" ,כתב המשורר יהודה עמיחי, אבל גם ילדי הגן וגם אחיהם הבוגרים יותר צריכים לסמוך על המזל, על אלוהים ואולי על קמיעות שיגנו עליהם במוסדות החינוך. בינתיים ההורים מעדיפים כנראה לסמוך על המלאך הקטן השומר על כל ילד ממקומו במרומים.