"אנחנו עושים הכל למען ילדינו" אומרים
הורים ,אך בפועל הדברים נראים מעט אחרת.
משפחה ממוצעת מתעוררת בבוקר בכל יום ל"מירוץ עם הזמן" : צריך להספיק ולהגיע לגן, לבית הספר ולעבודה בזמן, והמפגש בין
ההורים עם
ילדיהם מתקיים לעיתים בשעות הערב המאוחרות (בעיקר עם אב המשפחה).
ההורים בדרך כלל מלאים בכוונות טובות, וכך הם גם מצהירים, אך מסתבר שיש פער בין כוונות למציאות.
הסיוט הגדול של ההורים הוא ה"חופש הגדול". בזמן החופש אין חוגים והילד נמצא יותר בבית, יש מריבות בין ילדים, והם מציקים להורים.
ההורים מנסים כבר בגיל צעיר להעביר את הילדים לחסות שמרטפים בדמות של חוגים, פעילויות העשרה, מטפלת, קייטנה.
הורים צעירים עסוקים במרדף אחר דברים חומריים וקריירה מקצועית ,והם עלולים להפסיד את חווית ההורות – מישהו אחר מגדל עבורם את הילדים.
הורים שלא מבלים מספיק עם ילדיהם חשים רגשות אשם, והילדים חשים חסך.
30 אחוז מילדי ישראל
מגיעים לבית הספר מבלי שהכינו שיעורי בית, ומרביתם מגיעים בביגוד אופנתי (מחקר שערך
פרופסור עמוס רולידר, ראש החוג למדעי ההתנהגות, מכללת עמק יזרעאל).
הצרכים הרגשיים של
הילד לא מסתדרים עם הקריירה של ההורים, והפתרון הוא פיצוי בדברים חומריים, קניית הילד בכסף בהתאם ליכולות הכלכליות של המשפחה.
הגמול החומרי, הגמול על ציונים טובים בבית הספר, הפרס החומרי הוא ביטוי להערכת
ילדים על ידי הוריהם.
כל הורה רוצה להעניק לילדו כל מה שהוא כילד לא קיבל, "לתת להם את כל מה שהם רוצים"- זו סיסמה שגורה בפי הורים.
חדר מלא משחקים זו שאיפה של הורים וילדים.
ילדים כבר מבינים ,שכדאי שההורים יהיו איתם פחות, וכך יוכלו להרוויח יותר כסף , שמשמעותו יותר כיופים גם לילדים...
הורים לעיתים דוחפים את ילדיהם לחוג שלא מעניין אותם, והילד מרגיש מחויב ללכת לחוג כל השנה, מכיוון שהוריו משלמים עבור הפעילות הזו.
החברה מאוד תובענית ,כאשר גברים ונשים משקיעים זמן רב לעשיית קריירה, והילדים גדלים לבד.
זמן האינטראקציה של הורים עם ילדיהם עומד כיום על 14 דקות ביום לעומת 3 שעות לפני עשור (מחקר של פרופסור גלן לאטם – אוניברסיטת יוטה בארה"ב). ילדים מובאים לעולם לעיתים כתוצאה מנורמה חברתית הקובעת גם את המספר הממוצע של ילדים למשפחה, כאשר מספר זה משתנה בין מגזרי תרבות שונים (משפחה דתית גדולה ממשפחה חילונית).
הטלביזיה והמחשב הפכו לביבי סיטר של הילדים, כאשר ילדים רבים מבלים במשך שעות רבות בכל יום מול המסך, ולעיתים נחשפים לאלימות ולתוכניות ומשחקים שליליים.
ילדי ישראל הם אלופי העולם בצפייה בטלביזיה : 3.5 שעות צפייה בממוצע ביום (מחקר בינלאומי שנערך על הישגים בחינוך –בחסות פרופסור זמירה מבורך).
בדרך כלל הטלביזיה תמיד זמינה, והיא גם לעיתים מעניינת יותר בעיני הילד מאשר השהות עם הוריו.
הורים רדופי רגשות אשם וחוסר וודאות לגבי נכונות תפקודם כהורים.
האם נתינה ללא הגבלה לילדים היא דרך חינוכית נכונה ?
האם החינוך הופך את הילד לעצמאי המסוגל להתמודד עם חייו ?
בדרך כלל אנשים מתחתנים ויולדים ללא מחשבה מיוחדת אלא מתוך רצף מובן מאליו, מתוך צורך פנימי, כי כולם עושים זאת, כי כולם מצפים לכך.
התוצאה היא שלפעמים הילדים הופכים לגורם מפריע ומכשיל להורים. הילד הישראלי ידוע כחוצפן, חסר נימוס, צעקן – מה שהופך את החברה הישראלית לחברה גסה ואלימה.
כל החברה צריכה כנראה לעבור "חשבון נפש" כדי שילדים באמת יהיו שמחה, יהיו כיף ויגדלו להיות אנשים טובים והורים למופת, אם יש דבר כזה. פרופסור רחל שיף, יו"ר איגוד הפסיכולוגים בישראל, אומרת את דעתה :
יש הבדל בין הורים –גברים לאמהות-נשים. הגברים אוהבים את הילדים אבל מעניקים להם
הרבה פחות מהנשים.
ילדה בת 4 מסוגלת עם הקימה בבוקר לדרוש חולצה ספציפית ואם החולצה בסל הכביסה,
אימהות רבות מוציאות אותה מהכביסה רק כדי לא להרגיז את הילדה.
במחקרים נמצא שקרוב ל- 30 אחוז מהילדים מגיעים לבית הספר עם מספר שעות שינה קטן משמעותית מזמן השינה שהם זקוקים לו על פי גילם הכרונולוגי.
הורים מגיבים על כך, שהם מעדיפים לא לריב עם ילדיהם, כאשר הילד מתעקש ללכת לישון בשעה מאוחרת.הורים נמצאים בהתלבטות בכל מה שקשור בהצבת גבולות לילדיהם. קימת מגמה חברתית פסיכולוגית המגדירה את זכויות הילד, שמטרתה להיות קשובים לצורכי הילד מבלי לפגוע בסמכות ההורית.
הורות הוא אחד המקצועות המורכבים ביותר, שאדם מגיע אליו ללא הכשרה כלשהי.
הורות מחייבת יכולת עמידה בלחצים, והילד דורש דברים עם סיפוק מהיר ומידי. התחושה היא, שאסור לתת לילד להמתין...
בעבר חינכו את הילדים שגם להם יש מחויבות כלפיהבית, וכך הם גם למדו לדחות סיפוקים באופן טבעי. קצב החיים כולו הפך למהיר בעולם הנשלט על ידי מחשבים ואינטרנט.
ההורה הפך לנהג מונית (הסעות לחוגים, חברים, בית הספר), וההורה הפך גם לכספומט
(הכסף מחליף את הרגש).
ההורים נמצאים בתסכול תמידי בשל חוסר זמן להעניק לילדים יחס רגשי.
לילדים יש פוטנציאל אדיר והם נחמדים אך הם מאוד אימפולסיביים, מתקשים לעמוד בלחצי המציאות במערכת החינוך, וההורים והמורים הם האשמים בכך.
הורים לא מעניקים מספיק אהבה, לא מגדירים גבולות ואף מגיעים בעצמם לחוסר אונים ומבקשים סיוע מבחוץ.
בתצפית על משחקי ילדים אפשר ללמוד המון על התנהגות ילדים שיכולים להיות אכזריים לפעמים.
סיכומים נוספים אודות הורים וילדים - מירוץ עם הזמן - עולם של פשרות ,תיסכולים ופיצוי