המאמר עוסק בקבוצת ילדים ונוער שנמצאים בסיכון גבוה דפוס
התנהגות אנטי חברתית ועבריינית. הילדים האלו מציגים דפוס התנהגות שמאופיין
בהיפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר קשב ביחד עם בעיות
התנהגות. מאמר זה מתייחס את אוכלוסיה אותה הוא מכנה "פסיכופטים צעירים". המאמר עוסק בעיקר בחשיבות הזיהוי המוקדם של אוכלוסייה זו ובדרכים לבצעו. זיהוי מוקדם של האוכלוסייה הזו חיוני ביותר (המאמר מזכיר תהליכים שונים לזיהוי מוקדם), הוא מהווה אמצעי למניע התופעה ולמניעת החמרת התופעה, זיהוי מוקדם יכול לנוע מהתופעה מלהפוך לחמורה הרבה יותר ועמידה הרבה יותר, כיוון שככל שהילדים גדלים ומתקרבים לגיל הבגרות דפוס
ההתנהגות הקיים הופך לעמיד יותר ויותר בפני התערבות.
הרקע למחקר נעוץ באלימות שהגיעה למימדים עצומים בארה"ב, קיימת בעצם יותר ויותר לגיטימציה לפתרונות של סכסוכים בצורה של אלימותCole, 1985;Walkwer and Gresham, 1997) )
תגובות אלימות ביחד עם הזמינות הכל כך גדולה של נשק, סמים, אלכוהול- כל זה הופך את בתי הספר והחברה בכלל לסביבה אלימה ומסוכנת במיוחד.
התנהגות אנטי חברתית יכולה להיות מוגדרת כדפוס התנהגות בו האלימות חוזרת על עצמה ומופיעה לעיתים תכופות, ומאופיינת בעוינות כלפי אחרים, (Simcha-Fagan, Langer, Gersten & Fisenberg, 1975) .
השכיחות באוכלוסיה הכללית של התנהגות אנטי חברתית נע בין 2%-6% שמהווים בערך 1.3%-3.8% מיליון סטודנטים! (Kazdin, 1993; Walker, Colvin & Ramsey, 1995).
בערך 55% מכל מקרי הפשיעה מבוצעים ע"י עבריינים צעירים (Foley, Carlton & Howell, 1996).
לפי דו"חות סטטיסטיים של ה FBI ב- 15% מכל הפשעים האלימים נעצרים בני נוער (קטינים)
(Federal Bureau of Investigations, 1993). בנוסף 87% מכל האסירים הקטינים האלימים, בגילאי 11-17 שנים מתאימים לאבחון של הפרעת התנהגות (Eppright, Kashani Robinson & Reid, 1993) .
לאחרונה חוקרים התמקדו בקבוצות יש ילדים ובני נוער שנמצאים בסיכון לפיתוח דפוס חיים קטלני וכרוני של התנהגות אנטי חברתית והתנהגות עבריינית. הקבוצה הזו הראתה דפוס התנהגות שסומן כ- HIA (היפראקטיביות-אימפולסיביות וחוסר קשב ביחד עם בעיות התנהגות (היעדרויות, גניבות,
מאבקים,ויכוחים).
לפי המונחים של ה- DSM-4 אוכלוסיה זו סווגה כבעלה הפרעה משולבת של ADHD(הפרעת קשב וריכוז ואימפולסיביות) ו – CD (הפרעת התנהגות). הקבוצה הזו נקראה Fledgling Psychopaths
(Lynam, 1996, 1997).
ישנם 2 דפוסי התנהגות שכיחים שמביאים את הילדים לתשומת לבם של מומחים בתחום והם: הפרה מוגזמת של נורמות חברתיות, שבד"כ גם מעורבת עם אלימות והתנהגות אנטי חברתית ו- HIA (Hinshaw, 1987). למרות שלשלושת הקבוצות0 ADHD, CD יש 2 הגדרות שונות ונפרדות ב DSM-4, יש ויכוח ארוך לאורך שנים אם אכן 2 ההגדרות הן אכן נפרדות אחת מהשנייה (barkley, 1982; Loney & Milich, 1982).
קביעת סף הסימפטומים משפיע על האבחון- 30%-90% מהילדים בקבוצה אחת יכולים גם להיות מסווגים לקבוצה האחרת אם משתמשים בסף שונה או בצורת איסוף נתונים שונה (מיון שונה).
בשנת 1996 חוקר בשם LYNAM זיהה תת קבוצה של בעיות התנהגות, לה הוא קרא "פסיכופתים צעירים" והתבסס על השילוב של שתי ההפרעות- HIA, ובעיות התנהגות (CD).
המונח פסיכופתים, שתואר לראשונה ע"י קליקלי (,1976 Cleckley ) מייצג דפוס התנהגותי שמאופיין ע"י לקיחת
סיכונים, חיפוש אחר ריגושים ומעורבות במגוון של פעולות עברייניות. אנשים פסיכופתיים מראים חוסר רגישות,
חוסר ביכולת לגלות אמפתיה ויכולת נמוכה ביותר להראות חרטה על טעויות. Have ב 1981 תיאר את הפסיכופטים כפוגעים האלימים ביותר והעקשנים ביותר.אצל ילדים שמציגים את השילוב של HIA+ CD
הסיכוי שהם ירכשו את המאפיינים הקשים של 2 ההפרעות גבוה מאוד כיוון שהם אגרסיביים יותר, נמצאים הרבה יותר בהתנהגות אנטי חברתית, בעלי יותר ליקויים בהישגים, הם דחויים הרבה יותר ע"י עמיתיהם מאשר ילדים שסובלים רק מ HIA או רק מ CD
(Farington, Lober & Van Kammer, 1990; Gresham, Macmillan, Bocian, Ward & Forness, 1998; Hinshaw, 1987; Hinshaw, Lahey & Hart, 1993).
לזיהוי של הקבוצה המשולבת הזו יש השלכות חשובות ביותר לטיפול ולמניעה בביה"ס.
המטרה העיקרית בעבודה עם ילדים ונוער שמראים מאפיינים של התנהגות אנטי חברתית ובעיות של קשב ואימפולסיביות היא הזיהוי המוקדם והמדויק של דפוס ההתנהגות המתפתח.
ההנחה היא שע"י טיפול בילד האנטי חברתי של היום נמנע את המבוגר האנטי חברתי של מחר.
במחקר אורך חשוב משנת 1984 (Huesmann, Eron, Lefkowitz and Walder, 1984), עקבו אחר קבוצה של ילדים שסווגו כבני נוער אגרסיביים בתקופה ילדות המאוחרת, לתקופה של 22 שנה. הממצאים הראו שילדים אגרסיביים המשיכו להיות אגרסיביים גם בתור מבוגרים.
מחקרים אחרים לעמת זאת, הצביעו דווקא על הקושי בניבוי התנהגות אנטי חברתית בגיל הבגרות.
מחקר נוסף Moffitt, Eaels, Robins and Silva, 1990)) הראה שמתוך 209 ילדי גן אנטי חברתיים, 85% לא פיתחו התנהגות אנטי חברתית חמורה בגיל 11.
המחקרים בעצם מצביעים על הקושי הרב לנבא התפתחות של התנהגות אנטי חברתית.
לצורך זיהוי מוקדם ונכון ניסו חוקרים להצביע על שלבים התפתחותיים בדרך להופעה של הפרעת התנהגות.
צוינו בעיקר 3 שלבים:
1. Childhood onset pathway
2. The adolescent-onset pathway
3. The delayed onset pathway
1. Childhood onset pathway:
בשלב הזה ההתנהגות האנטי חברתית מתחילה כבר בתקופת הילדות המוקדמת ומתפתחת באופן תדיר, וחמור עם התפתחותו של הילד. ילדים שנמצאים בשלב הזה מראים בעיות התנהגותיות כמו כעס, מצבי רוח משתנים, חוסר הענות. ניתן לצפות בבעיות של כעס ובעיות משמעת אצל ילדים כבר בגיל 2-3
Biederman & Cole, 1992)). ההתנהגות מחמירה כשמגיעים לגיל 7-10 ואז היא כוללת נטייה לשקר, עימותים פיסיים עם עמיתים, אלימות מילולית ואלימות פיסית, כשהילד מגיע כבר לגיל 11-13 הוא כבר עוסק בהתנהגות אנטי חברתית חמורה שכוללת אכזריות לאחרים ועבירה על החוק (Frick, 1998).
2. Adolescent onset pathway:
בשלב הזה מספר גדול של ילדים מציגים דפוסים חמורים של התנהגות אנטי חברתית בלי היסטוריה של בעיות התנהגות קודמות. הילדים האלו מתחילים להראות רמות גבוהות של רגרסיה ושל התנהגות אנטי חברתית כבר מגיל 12-18 שנים, בגילאים האלו יש גם אחוז גבוה של מעצרים והאשמות.
בקבוצה זו סביר יותר שרמות ההתנהגות האנטי חברתית ירדו עם השנים, לעומת הקבוצה הראשונה של Childhood onset pathway, בה צפוי יותר שדפוס ההתנהגות האנטי חברתית ודפוס ההתנהגות האגרסיבי יימשך לתקופה הבאה של הבגרות (Frick, 1998; Walker et al, 1995).
3. Delayed onset pathway:
התקופה הזו נחשבת כפגיעה במיוחד בעיקר כשהיא מתארת את ההתפתחות של בעיות התנהגות אצל בנות. ילדות, לעיתים קרובות לא מראות בעיות התנהגות חמורות במהלך הילדות ולכן צפוי יותר שהן תפתחנה בעיות התנהגות חמורות פחות בבגרות (Hinshaw et al, 1993). הקבוצה הזו לא דומה במאפיינים שלה לקבוצת הילדים בשלב השני- שלב הבגרות. במקרה הזה, הקבוצה הזו של הבנות דומה יותר לקבוצה שנמצאת בשלב הילדות (השלב הראשון) ברקע הסוציו-אקונומי, בליקויים הקוגנטיבים הקיימים, ובהשפעות השליליות של למבוגרים בחייהם (Robins, 1986; Zoccilillo, 1993). מה שמעניין אצל הקבוצה הזו של הבנות הוא שהן לא מפתחות התנהגות אנטי חברתית חמורה לפני גיל בגרות, למרות שהן מגיעות מאותו רקע חברתי ונפשי כמו הבנים בשלב הראשון, שלב הילדות. דרוש מחקר נוסף בשלב הזה של הבנות... הקבוצה הזו של הבנות עוד לא נחקרה מספיק ודורשת יותר תשומת לב.
לאחר שצויינו 3 קבוצות בעלי שלבי התפתחות שונים, בהן ניתן לזהות ולאבחן התנהגות אנטי חברתית ומילולית, המאמר מתייחס למודלים שמנסים להסביר את התפתחותה של קבוצת הילדים עם HIA ו- CD, קבוצת "הפסיכופטים הצעירים".
לינם (Lynam, 1996) , זיהה 3 מודלים שיכולים להסביר את התפתחות התופעה אצל הילדים האלו.
1. מודל גורמי סיכון Risk Factor Model
2. מודל אבני דרך Stepping Stone Model
3. מודל התת קבוצה Subtype Model
1. מודל גורמי הסיכון: המודל הזה מדבר על כמה גורמי סיכון שיכולים לגרום או להוביל להתפתחות התנהגות אנטי חברתית בקרב ילדים. מכשולים בדרך שבעצם מובילים אותו להתנהגות אנטי חברתית.
למשל, המודל המשפחתי של פטרסון (Patterson, 1982), לפיו התנהגות אנטי חברתית מתפתחת מבעיות פשוטות כביכול, שמתפתחות לחמורות יותר עם ככל שחולף הזמן. ההתחלה של ה"שרשרת" לפי המודל הזה, הוא בהורה לא מיומן שמנסה להתמודד עם פעוט בעל מזג לא קל- > כל זה יוצר מתח ותסכול באינטראקציה הכל כך משמעותית, בין ההורה לילד, לפי המודל הזה האינטראקציה הזו, והתגובות של ההורה בפרט מעוררים אצל הילד את דפוס ההתנהגות האגרסיבי והאנטי חברתי עם השנים.
הינשו (Hinshaw, 1992), טוען שכניסה ללימודים אצל הילדים האלו מובילה לכישלון אקדמי, לתיסכול מול המשימות בכיתה שמובילים להתגברות ההתנהגות הא