הרכב הפרטי "פרה חולבת" או עגל מפוטם

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה <1> בשנת 2005 היו בישראל קרוב ל - 2 מיליון משקי בית, שבכל אחד מהם בממוצע 1.2 מפרנסים. ההכנסה ברוטו למשק בית ישראלי בשנת 2005 הייתה 11,680 ש"ח בחודש, כאשר 76.5% ממקורות ההכנסה נבעו מעבודה. לאחר הפרשות מסים שונים נותר משק הבית הממוצע עם הכנסה חודשית נטו בסך 9,438 ש"ח, כלומר כ - 23.75% ממה שנותר בארנק של משק הבית הופרש לאוצר המדינה. משק הבית הישראלי התנהל בגירעון והוא הוציא בשנת 2005 מידי חודש סכום של 10,816 ש"ח <2>. הקופה שנותרה במשק הבית מההכנסה נטו אינה נקייה ממסים. על מרבית המוצרים והשירותים שמשק הבית צורך בשווקים משולם מס ערך מוסף בשיעור של 15.5%, ובנוסף הוא משלם ארנונה לרשות המקומית, מסי קניה, מכסים ואגרות שונות עבור שירותים ממשלתיים ומקומיים.
אחד הסעיפים המובילים בסל הצריכה של משק בית ישראלי הוא סעיף התחבורה. משק בית ממוצע הוציא בשנת 2005 כ - 11.7% מסל הוצאותיו לכלי רכב וכ - 1% עבור תחבורה ציבורית <2>. סעיף הצריכה של הוצאות הרכב טומן בחובו תשלומים נכבדים של מסים ואגרות. מלבד תשלומי מס ערך מוסף החלים על רכישת רכב ועל ההוצאות הכרוכות באחזקתו, הוא מעמיס מסים ייחודיים - בעת רכישת רכב פרטי , או חלקי חילוף לרכב, מוטל על הרוכש הישראלי מס קנייה גבוה בקני מידה עולמיים. עד לפני כשנתיים עמד מס הקנייה על 95%. בעקבות רפורמה בנושא, שיעור זה אמור לקטון בהדרגה במהלך התקופה 2005 - 2010 עד לרמה של 72%. מידי שנה משלם בעל רכב ישראלי אגרת רישוי רכב שנתית בסכום של 700 - 3,700 ש"ח. סכום האגרה משתנה והוא נגזר מערך הרכב וגילו. צריכת דלק טומנת בחובה מסים בשיעורים גבוהים ומחירו של ליטר בנזין אוקטן 95 הנרכש בתחנת הדלק, כולל בתוכו בלו בסך של כ - 2.3 ש"ח, המיועד לאוצר המדינה.
סיכומו של דבר, סעיף הוצאות הרכב הפרטי בסל ההוצאות של משק הבית הישראלי מגלם בחובו מסים ואגרות שונות בשיעור הקרוב ל - 40% ממרכיבי ההוצאה, וזאת מבלי לקחת בחשבון את מס הערך המוסף, שצירופו יעלה את נטל המס הכולל על הוצאות רכב לשיעור העולה על מחצית מההוצאות. למסים הכרוכים בסעיף הוצאות הרכב בסל המשפחתי אין אח ורע במוצר צריכה אחר, ולכן באופן תדיר נשמעת הטענה כי במדינת ישראל הרכב הפרטי משול ל-"פרה חולבת" המניבה מסים גבוהים לאוצר המדינה.
בעבר אחזקת רכב פרטי במדינת ישראל הייתה סמל לנהנתנות, והטלת מסים גבוהים על סעיף הרכב הפרטי ואחזקתו התקבלה בציבור כמס פרוגרסיבי צודק המטיל נטל גבוה יותר על העשירים ותורם לשוויון. בימינו, כמעט לכל משק בית יש רכב פרטי ואחזקתו אינה נחשבת מותרות, אלא צורך בסיסי או הכרח. סמלי המותרות עברו מהרכב המשפחתי, לכלי רכב גדולים, מזהמים ובעלי תיאבון רב לצריכת דלק. עם שינוי העתים, הוחלט ברשות המסים לערוך עבודת מטה שתבחן באופן ענייני את נושא הרכב, המסים הייחודיים המוטלים עליו והצדקתם. עבודת המטה סוכמה בטיוטת דו"ח "הועדה למיסוי "ירוק" " שפורסמה במאי 2007 <3>. טיוטת דו"ח "הועדה למיסוי "ירוק" " כוללת ניתוח ענייני ומעמיק, המנמק הצדקה של נטל מס מיוחד על כלי רכב בשל "ההוצאות החיצוניות" שמטיל הרכב על החברה. "הוצאות חיצוניות" הן הוצאות בעלות עלות כלכלית, שצרכן הרכב אינו משלם עבורן, אינו חש בהן בכיסו, ולכן כמעט ואינו מתחשב בהן. ה-"הוצאות החיצוניות" נופלות כנטל על החברה כולה, או על חלקים ממנה. ניתוח ה-"הוצאות החיצוניות" שמעמיס הרכב התבסס על מחקרים שונים שנעשו בחו"ל ועל סקרים והתאמות של מחקרים אלה שנערכו בישראל. על פי טיוטת דו"ח "הועדה למיסוי "ירוק" ". כלי הרכב מעמיסים על המשק הישראלי "הוצאות חיצוניות" בשיעור כולל של לפחות 6% מהתוצר הלאומי הגולמי, ולכן קיימת הצדקה להטיל מסים ייחודיים על השימוש בכלי הרכב על פי נוסחה הבוחנת את ההשפעות השליליות על הסביבה והתוצר.

סיכומים נוספים אודות הרכב הפרטי "פרה חולבת" או עגל מפוטם