נאום בוגר בכלכלה

פרופסור כהנמן, הישראלי הראשון שזכה בשנה שעברה בפרס נובל לכלכלה, זכה בפרס היוקרתי ביותר בעולם האקדמי על כך שעירער על שתיים מהנחות היסוד הבסיסיות ביותר של הכלכלה הנאו- קלאסית. הוא ופרופסור טברסקי הוכיחו שבני אדם מתנהגים בצורה לא רציונלית ושאנשים אינם עקביים. עירעור על שתי הנחות יסוד אלו, החוזרות בכל המודלים הכלכליים שלמדתי בביה"ס, ושעליהן בנויה התיאוריה הנאו-קלאסית עלול לשים בסימן שאלה את התאוריה כולה.
כהנמן אם כן אינו איזה עוף מוזר בעולם האקדמי שאפשר לא להתייחס ברצינות לדבריו. הוא הוכר ע"י ועדת פרס נובל! ציפיתי שבעקבות הכרה זו יהיה בביה"ס ויכוח נוקב על ממצאי כהנמן והשלכותיהם על התיאוריה כולה. האם היא עדיין תקפה ויש להגן עליה, או שמא לזנוח אותה ? אך ביה"ס בחר להתעלם ממחקריו של כהנמן המבקרים את התיאוריה הנאו-קלאסית.
בקורס בנקאות בישראל, קורס שלם שעוסק במערכת הבנקאות, לא הוזכרו אפילו שמותיהם של המשפחות הבודדות ששולטות בבנקים והשפעותיהן על המשק. מלמדים אותנו על שוק חופשי ותחרותי, אך מי שמעלעל במוספים הכלכליים של העיתונים, מגלה שיש מספר לא גדול של שמות שחוזרים על עצמם. שמות כמו רקאנטי, אריסון, דנקנר, פישמן ועוד בודדים שולטים יום יום בכותרות של המוספים הכלכליים. אלו הם בעלי ההון הגדולים במשק הישראלי ומספרם קטן מעשרים.
בבעלותם נמצאות הפירמות, הבנקים והתאגידים הגדולים של כלכלת ישראל. הם שולטים בהצלבה ובשירשור בלא פחות משני שלישים מהמיגזר העיסקי הפרטי. העיתונים חוזרים ומתארים עיסקאות בין משפחות אלו. השפעתם על כלכלת ישראל הולכת וגדלה. אבל למרבה הפליאה מצב זה לא הוזכר ולו באחד מהקורסים הנמצאים תחת הכותרת כלכלת ישראל, ואני יודע כי למדתי בכולם. בביה"ס מלמדים אותנו על שוק תחרותי וחופשי, ואפילו מושג בסיסי כמו בעלי הון אינו מוזכר.
לפני כשנתיים עבר ביה"ס לכלכלה מבניין מדעי החברה לבניין החדש אותו עיניכם רואות. ההתרחקות ממדעי החברה אינה גיאוגרפית בלבד.מתוך הקורסים של כלכלת ישראל, רק הקורס של ד"ר דן בן דוד עוסק בצורה מעמיקה ורצינית בפערים הכלכליים בחברה בישראל, עוני, אבטלה והמגמות השליליות בתחומים אלו.
כך שלמעשה יכול סטודנט לסיים תואר בכלכלה בלי להכיר כלל את המגמות הכלכליות–חברתיות בישראל ובלי לשמוע על הפערים בחברה הישראלית. ההתרחקות וההתנזרות של בית הספר מנושאים חברתיים מעוררת תמיהה, לאור ההשפעה הניכרת שיש לכלכלנים ולכלכלה על נושאים חברתיים. ביה"ס מצייד את הסטודנטים בכלים ובסטטוס בעלי השפעה רבה, אך לא בידע על המציאות הכלכלית חברתית בישראל.
מארקס, שהיה כלכלן פוליטי מן הבולטים בעת המודרנית, זוכה לתשומת לב כזו או אחרת בכל אחד מהחוגים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת ת"א - מתקשורת, דרך מדע המדינה ועד סוציולוגיה- מארקס מופיע. אך בביה"ס לכלכלה, סיימתי תואר שלם ועוד במסלול המורחב מבלי שיוזכר אפילו שמו! וכל כתביו של מארקס מתרכזים בעצם בכלכלה ומנתחים ע"י הכלכלה את החברה. לא הייתי מצפה לאיזכור חיובי של מארקס בביה"ס, אך אפילו לא להזכירו לשלילה? כאילו שמארקס לא היה וכתביו לא נכתבו?
דוגמה נוספת לשמרנות של ביה"ס היא הכלכלה הסביבתית. אין זה חידוש שעקב הפעילות הכלכלית האנושית מצב כדור הארץ הולך ומחמיר. אפקט החממה, החור באוזון, הכחדותם של מינים, זיהום מים ואויר, כריתת יערות- כל אלו הם תמרורים אדומים בדרך לתהום אליה אנחנו הולכים. ענף שלם ורחב בכלכלה התופס תאוצה בעולם ב-2 העשורים האחרונים ונקרא "כלכלה סביבתית"- עוסק בקשר בין כלכלה וסביבה.
הספרות המקצועית בנושא עשירה ומגוונת, ומציעה דרכים כלכליות להתמודד עם מפגעים סביבתיים. אחד הנושאים הכלכליים החמים באירופה למשל הוא מיסוי סביבתי, כלומר מיסוי על מי שמזהם. על פי ההערכות המיסוי הסביבתי יתפוס 5-15 אחוזים מההכנסות של המדינות ממיסים. בבית ספרינו אין אפילו קורס אחד בנושא כלכלה סביבתית.
רק התאוריה הכלכלית הנאו קלאסית נלמדת בביה"ס. תאוריות אחרות, דעות שונות וביקורת על התאוריה הנאו קלאסית אינן נשמעות בביה"ס כלל וכלל. מדינת רווחה, סוציאליזם, מרקסיזם וכלכלה סביבתית הם מושגים שלא מוזכרים פה.
למה גורם הלימוד החד גוני? ראשית הוא משעמם. מלמדים אותנו תורה בכפית ומצפים שנדע ליישם אותה במבחן בלי שום ביקורת עליה ועל יסודותיה. אך שיטה זו גורמת לדבר חמור הרבה יותר. היא אינה מעוררת אצל הסטודנט ביקורתיות וחשיבה עצמית. הסטודנט מכיר גישה כלכלית אחת ויחידה ועלול לחשוב שאין אחרות. בלי ביקורתיות וחשיבה עצמאית, הסטודנט לא יוכל בעתיד לפתח כלים בעצמו לבעיות שלא נלמדו בביה"ס, או בעיות חדשות שהתיאוריה טרם התמודדה עימן.
האם זוהי זכותו או חובתו של ביה"ס להזכיר גם דעות ותאוריות השונות מהנאו-קלאסית? לדעתי זוהי חובתו וכך נעשה בשאר החוגים באוניברסיטת ת"א שמהם טעמתי. בקורס לכלכלה פוליטית במדעי המדינה למשל נלמדו 3 זרמים עיקריים: המרקנטיליזם, הליברליזם והמרקסיזם. בקורס פוליטיקה ומשטר בישראל נלמדו לעומקן גם כן 3 גישות: הליברלית, המרקסיסטית והאליטיסטית. במשך הקורס ניתחנו סוגיות שונות בחברה בישראל ע"י גישה אחרת כל פעם והגענו לתוצאות שונות. זוהי חובתו האקדמית של כל מרצה לציין ולהזכיר שיש גם דעות אחרות מהדעה שהוא מציג בכיתה. עליו להציג את הדעות האחרות כמיטב יכולתו במיוחד אם הן סותרות את דבריו. רק כך תתפתח מחשבה עצמאית וביקורתית בקרב הסטודנטים.
אז האם הכל פה לא בסדר? רחוק מכך. לאורך שלוש השנים שלמדתי בביה"ס התרשמתי לטובה מהיותו בי"ס קטן ומשפחתי. המזכירות אדיבה ושוקדת על שיפור השירות כל הזמן: השימוש המתרחב שלה באינטרנט, אתר ביה"ס והמקצועיות של המזכירות ראויים לציון. המרצים בקיאים בחומר וברובם לפחות מעבירים אותו בצורה טובה. האוירה הטובה והחברותית השוררת בין המרצים לאנשי המנהלה והמזכירות, ותשומת הלב גם לנשות הניקיון ולתנאי העסקתן, אינם דבר של מה בכך באוניברסיטת ת"א.
החזון שלי לגבי ביה"ס הוא של מקום פתוח לתיאוריות כלכליות שונות וסותרות. בי"ס בו מקפידים להדגיש גם את חסרונות הגישה הנאו קלאסית. מקום בו המרצים מלמדים גישות כלכליות שונות וסותרות זו את זו. בי"ס בו מתקיים קשר הדוק בין כלכלה וחברה, ומתקיימים בו ויכוחים נוקבים ואמיצים לגבי תיאוריות כלכליות והשלכותיהן. ויכוחים בין מרצים בביה"ס לבין דמויות המייצגות דעות שונות מהנאו קלאסית כמו יואב פלד, אסתר אלכסנדר, משה צוקרמן, תמר גוז'נסקי, עמיר פרץ, שלמה סבירסקי ועוד. שביה"ס יהיה מקום מסעיר, מעניין ומחדש