ב-50 השנים האחרונות אנו חווים פרדוקס מוזר. מצד אחד מספרים לנו פוליטיקאים וכלכלנים שמצבנו משתפר והולך: מאז מלחמת העולם השנייה
גדלה "רמת החיים" פי 5. מצד שני, ישנו חשש מתגבר שהעתיד לא מבשר טובות. מתרבים הסימנים למשבר רב תחומי - חברתי, סביבתי , תרבותי ,כלכלי ודמוקרטי.
התמ"ג (תוצר מקומי גולמי- GDP ) ושמות התואר השונים שלו - שיעור הצמיחה, התרחבות, התאוששות - הפכו להיות מהות השפה של הכתבות והוויכוחים על
הכלכלה הלאומית. אנחנו לא מסוגלים לחשוב על הכלכלה בלעדיהם.
חשוב להבין שהתמ"ג הוא בעצם חישוב גס וכולל של ההוצאה הכספית השנתית של משקי בית , השקעות העסקים ומשכורות הממשלה.
כאמת-מידה לביצועים
כלכליים ולרווחה, התמ"ג כולל לפחות ארבע שגיאות:
1. התמ"ג מחשיב כל הוצאה כספית כתוספת לרווחה ולאיכות
החיים בלי להתחשב במהות ההוצאה או בתוצאותיה. על פי הגיון זה, ה"גיבור הלאומי" של כלכלת המשק שלנו הוא חולה סרטן סופני שעובר גרושים יקרים ושהמכונית שלו נהרסה לגמרי בתאונה. ה"נבל" הכלכלי הוא אדם בריא בנישואים יציבים המבשל בבית, הולך ברגל לעבודה ואינו מעשן או מהמר. הגיבור לוקח הלוואות ומבזבז; הנבל משלם במזומן וחוסך עבור חינוך ילדיו. במילים אחרות, המצב שהכלכלנים קוראים לו "צמיחה", הוא לא תמיד המצב שרוב האנשים יחשיבו כדבר טוב.
2. התמ"ג מתעלם מתפקודים כלכליים שנמצאים מחוץ לתחום של עסקות כספיות. הורות היא עבודה אמיתית, כך גם ריאות ירוקות, נהרות ואוקיינוסים, האטמוספרה ועצים. כל מי שמפקפק בכך יכול לנסות להסתדר בלעדיהם. גורמים אלה תורמים לרווחה ולאיכות החיים יותר מרוב הדברים שאנחנו קונים בקניון. אבל התמ"ג רואה תפקודים תומכי-חיים אלה כחסרי ערך לחלוטין- עד שתהליכים כלכליים הורסים אותם, ואנו
צריכים לקנות תחליפים מהמשק או מהממשלה. אז התמ"ג אומר שהכלכלה "גדלה".
כשהמים מזדהמים, ואנו צריכים לקנות מים מינרלים, התמ"ג שוב עולה. הדבר נראה כצמיחה כלכלית, אבל במציאות לא הייתה שום תוספת. במקום זאת, משהו שפעם היה בחינם עולה כעת כסף; ההרס החברתי והסביבתי מתחפשים ל "צמיחה" בעזרת העדשה קצרת הרואי של התמ"ג.
3. התמ"ג מתייחס לעתיד כאילו גם לו אין כל ערך, כל מה שמשנה הוא ההווה. ההשלכות של הפעילות הכלכלית העכשווית שלנו על ילדנו ועל נכדינו לא נלקחת בחשבון. לדוגמא, התמ"ג מחשיב את התדלדלות משאבי הטבע שלנו כהכנסה עכשווית במקום כחיסול של נכס. זה נוגד את הן את העקרונות הבסיסיים של החשבונאות והן את חוקי השכל הישר. באופן דומה, חסכונות אינם תורמים רבות לתמ"ג; כלכלנים ממש גוערים ביפן על אחוז החיסכון הגבוה שבה. אך בזבוז ללא חשבון בכרטיסי אשראי גורם לתמ"ג לעלות.
4. התמ"ג מתעלם לחלוטין מחלוקת ההכנסה. אפילו אם נניח שהתמ"ג מייצג שפע של דברים טובים, הוא לא יכול להיות בעל השפעה כזו אם לא כולם מתחלקים בשפע זה. אם הכלכלה גדלה, אך הרווחים הולכים בעיקר לאלה שזקוקים להם הכי פחות, התוצאה היא גדילה חומרית, אבל לא התקדמות כלכלית. זה נכון אפילו במונחי הכלכלה המקובלים. עבור מייקל ג'ורדן או ביל גייטס עוד אלף דולר הם בסך הכול כסף לטיפ. עבור משפחה הנאבקת לחיות ממשכורת מינימום, עשירית מהסכום הזה יכולה להוות את ההבדל בין מקרוני לבין ארוחה מזינה.
אם מחברים את הפגמים האלו יחד, הדבר עוזר להבין מדוע בעיני הממסד העתיד הוא וורוד, ומדוע בכל זאת אנשים רבים מודאגים ממצבנו. לא כל מה ש"צומח" כדאי "לאכול".
סיכומים נוספים אודות ביקורת על תמ"ג וצמיחה