:
סיכום מאמר : The subject, method and scope of this inquiry.
מאמר זה מהווה הקדמה למאמר ה"קולה" של מלינובסקי. הוא למעשה מתאר את האופן בו אסף את המידע האתנוגרפי. הוא פותח את המאמר בהצגת תיאור גיאוגרפי של האזור ושל האוכלוסייה. לאחר מכן , הוא מפרט את משנתו באשר לעבודת האתנוגרף:
- מלינובסקי מדגיש את החשיבות בהצגת האופן בו נאסף המידע לקורא בצורה גלויה. הוא אף מבקר עבודות בהן יש מסתורין לגבי מקורות המידע.
הוא ממשיך בתיאור הגעתו לאי , וכניסתו הראשונית לכפר בה חילק טבק בכדי ליצור קשרים ראשוניים.
- מלינובסקי מדגיש את היבט השפה: משום שחוסר ידיעת השפה מנע ממנו את הפירוש הילידי – "חווית החיים השבטיים".
- מלינובסקי מותח ביקורת סמויה על האדם הלבן שבשיחות עימו התייחס לילידים כאל פרימיטיביים ומפגרים – ולא איפשר לו , לפיכך , השקפה אובייקטיבית.
המאמר מתייחס לאתנוגרפיה כאל מדע , ומגדיר מספר חוקים "מדעיים" לאתנוגרף:
- רכישת מטרות מדעיות אמיתיות
- תנאים נוחים: התנתקות מחברת לבנים ואף בידוד מסוים מהם, קשר קרוב ככל האפשר עם הילידים , מעורבות בכפר ( הוא מתאר את השתלבותו בכפר כנעה בין שייכות למטרד המומתק ע"י טבק).
- יישום שיטות מדעיות לאיסוף , עיבוד והתאמה של התגליות: איסור על דעה קדומה , יש מקום להתחבטויות.
עפ"י מלינובסקי , באם ייושמו הדגשים הנ"ל , התרבות המערבית תיווכח כי התרבות ה"פראית" איננה למעשה נטולת סדר או יופי .הוא טוען כי במקרים רבים , הילידים מבצעים חוקים או מעשים – שאין ביכולתם להסבירם , וכאן נכנס תפקיד האנתרופולוג.
- מתן סיקור על המוסדות החברתיים , חוקים ותקנות. ( שלד). מלינובסקי מדגיש כי אין להסתפק בדוגמאות , אלא יש לפרט הכל – ובצורה מסודרת בטבלאות , תרשימים וכו' , תוך הפרדה בין הנצפה לפרשנות האישית של החוקר. הוא מדגים זאת ע"י פירוט כרונולוגי של אירועי הקולה.
- הצגת דוגמאות קטנות מחיי הילידים ( בשר ודם), צורת התנהגות. אלו לא יכולות להיקלט ע"י מסמכים ולא ניתן למדוד אותם. אין להסתפק בתיאור יבש. הוא אף טוען כי העל האתנוגרף להצטרף אל הילידים מדי פעם בפעם בכדי להכניס את ה"בשר והדם" ( הוא אף מציין שלו עשוי הדבר להיות קל יותר מאשר לאנתרופולוגים אחרים בשל האופי הסלובני שלו ?!?!?)
- תיעוד הרוח ( הנשמה) – דעותיהם והשקפותיהם של הילידים.כיצד הם חושבים ומרגישים. זאת ע"י איסוף הצהרות , ביטויים שגורים , פריטי פולקלור וכו'. בהיבט זה מדגיש מלינובסקי את השימוש בשפת המקום. הוא נותן כדוגמא את חוסר היכולת של אדם החי בחברה פוליגמית להבין את הקנאה שחש אדם לבן זוגו בחברה מונוגמית.