"מוסד התקשורת בישראל: מאפיינים כללים, לקראת שנת אלפיים- תהליכים ואתגרים"

מוסדות התקשורת:
מועצת העיתונות בישראל - הוקם ב 1963 כגוף עליון של הממסד התקשורתי. מטרתו שמירת האתיקה ושמירה על חופש העיתונאות. המועצה אינה מייצגת הרבה מערכות בחברה. לדוגמא אמצעי התקשורת הממלכתיים ציבוריים אינם כפופים לה בטענה כי הם כפופים לביקורת מבקר המדינה. היא משמשת כסמן מקצועי של קהילת התקשורת. ארגוני תקשורת רבים מקבלים את המלצותיה גם ללא כפיפות ישירה לה. מועצת העיתונות היא הקובעת עקרונות מנחים לעיתונאות והיא הפועלת כמנגנון בירור לתלונות נגד העיתונות (אין לה כוח ענישה). הישגים: קביעת תקנון אתיקה מקצועית.
האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל- ארגון גג של הקהילה העיתונאית. הם משמשים כנציגיה של הקהילה במועצת העיתונות. כוחו של האיגוד הוא בשמירת זכויותיו של העיתונאי- בעיקר בענייני שכר. הארגון מייצג את העיתונאות הכתובה והאלקטרונית ממלכתית- יצר ניגוד אינטרסים כאשר רשות השידור שבתה ב 87, העיתונות הכתובה לא נתנה את תמיכתה.
אגודות העיתונאים- ישנן 3 אגודות מקומיות ואוטונומיות- בת"א, ירושלים וחיפה. תפקידם בגיבוש נהלי עבודה, תוכניות העשרה לעיתונאים וימי עיון.
ועדת העורכים- גוף מייצג של העומדים בראש הפירמידה העיתונאית.
לשכת העיתונות הממשלתית- גוף הכפוף למשרד ראש הממשלה ותפקידו העיקרי הוא הנפקה של תעודות עיתונאי והפצה של הודעות ממשרדי הממשלה.
מאפייני מוסד התקשורת:
* מבנה פלורליסטי והטרוגני מדומה: מבחר התוכניות והערוצים ומספר הפרסומים העיתונאים עלול להטעות, שכן ישנם רק מספר קטן של עיתונים שהצליחו לבסס לעצמם תפוצה משמעותית ומספרן של תחנות השידור גם הוא נשאר קבוע. ככל שאמצעי התקשורת הופך נפוץ יותר, כך הוא נוטה לטפח גישה קונפורמית ונמנע מפרסום דעה חריגה.
* חדירת הון זר למוסד התקשורת: תופעה שהחלה רק בסוף שנות ה 80, אך מאז הפכה למגמה נפוצה.
* יכולת דיפרנציאלית של הסתגלות: במישור הפוליטי חברתי- במקביל לביזור בדעות הפוליטיות חל גם ביזור שהעדפות הקריאה ושבועונים מקומיים צמחו. אמצעי התקשורת האלקטרונים נשארו זהים.
המישור התרבותי החברתי- גדילת מימדי החברה בלטה ברב גוניות שלה, התמודדות עם צרכים חדשים בעזרת ירחונים וכתבי עת.
המישור הטכנולוגי- אמצעי התקשורת המודפסים עברו תהליך של מחשוב בשנות ה 80.
שינויים מבניים וקליטת חידושים: ההססנות, הנוקשות והאיטיות בהנהגת חידושים באמצעי התקשורת האלקטרונים, היו ליתרון לכתובים, שכן אלו הספיקו ללמוד כיצד להתמודד בצורה היעילה ביותר עם המדיום החדש.
* צמיחתם של אמצעי תקשורת חלופיים: תחנות רדיו פיראטיות כמו קול השלום וערוץ 7. קלטות לבנות (שמע) נפוץ בקרב החרדים. מכשיר הוידיאו הביתי. כל אלו תרמו למגמות הסותרות של מאסיפיקציה ודה מאסיפיקציה.
ירידה בפיקוח על אמצעי התקשורת בעיקר בגלל חידושים טכנולוגים וזרימה חופשית של מידע.
דה מאסיפיקציה שמסתמן בעזרת פריחת המקומונים יגדל וייתן ביטוי לדמוקרטיזציה במדינה.
צמיחת המקומונים יביא לחיקוי אחיהם הגדולים ויונהגו כללי משחק בין הפוליטיקה לתקשורת- כלי מקומי להעברת מסרים.
* ריכוזי בעלות – ריכוז זה אינו אופייני רק לישראל. ריכוז פרטי יוצר ברוני תקשורת ומאפשר חדירה של הון זר לשוק. ביקורת: מונע פלורליזם ולכן פוגע בדמוקרטיה.
* פמיניזציה של אמצעי התקשורת – בעבר נחשב המקצוע לגברי, אך כעט ישנה מגמה של כניסת נשים לתחום זה, בעיקר בגלל כניסתם של הנשים לשוק העבודה וההתרחבות הכללית שוק העבודה.