תקשורת המונים - סיכום קורס 3 (או"פ)

תיאוריות להבנת מקומה של תקשורת ההמונים – יח' 2
תיאורית חברת ההמונים
תיאוריה פסימית שנובעת מתהליכים חברתיים, המוניים.
המון בד"כ מתפרש כמשמעות שלילית = המוני, עמתה, ברברי וכו'.
כיום, המון באיזשהו מקום במאה ה-20, התחיל להיות גם משמעות חיובית – כלומר: לא רק אחד מחליט, יש המונים, יש אזרחים וכו'.
כלומר המשמעות חיובית – הדעה של אחד לא פחות שווה מאחר והיא רואה כלי למימוש הדמוקרטיה.
תיאורית חברת ההמונים היא כמובן נגזרת של המהפכה התעשייתית.
מה עיצב את חברת ההמונים המודרנית ? ( המאפיינים של המהפכה התעשייתית)
· תיעוש – ייצור המונים, ייצור בכמויות גדולות.
· עיור – המעבר מהכפר לעיר, היווצרות מרכזים עירוניים (מוסדות פיננסים וכו') , יחסים של ניכור ביון יושבי הערים הגדולות.
· בירוקרטיה – הקמת ארגוניים מורכבים, הררכים, עומס וכו' – יחס אחיד שווה ולא אישי לאנשים
· חילון – ירידת כוחה של הכנסייה.
· השכלה – ידיעת קרוא וכתוב הפכה נפוצה יותר וגם בחינוך.
· צנטרליזציה – כל הסמכויות מרוכזות בידי מעט מאוד גופים.
· דמוקרטיזציה – התפשטות רעיונית הומניסטים, העם החל לדרוש שוויון וכו'.
המהפכה התעשייתית בעצם היא זו שהובילה לברת ההצלחה – חברת ההמונים.
חברת ההמונים בניגוד לחברה המסורתית של פעם מתמקדת יותר על הכישורים ולא על הקשרים, כלומר, זה לא משנה מה הקשרים שיש לך אלה מה שקובע זה הכישורים שלך.
קורנאוזר הצביע על 3 מאפיינים עיקריים של חברת ההמונים :
היחלשות מנגנוני התיווך המסורתיים (בעיר הגדולה הורים וכמרים אינם מתווכים משמעותיים). פעם המתווכים היו הכומר, הרבי, הרופא וכו', כיום, כל הקשרים יותר ויותר התעופפו ובחברת ההמונים יש מתווך חדש וזה ערוץ התקשורת. המנגנון שמעביר את המידע בין האזרחים לבין מוסדות החברה.
התמעטות היחסים הראשוניים (רוב היחסים של האדם בשגרת יומו הם משניים) – פחות אינטימיות, משפחה. בעצם, היחסים בחברה הפכו להיות יותר רשמיים, תועלתניים, משניים, תחרותיים, קרים ומנוכרים וכו'. בחברה כזאת שהיחסים הם כאלה יש בידול – הפרטים נהיים יותר מרוחקים זה מזה.
בחברה שיש בה התמעטות של יחסים ראשוניים, אנשים בחברת המונים מרגישים יותר זרים.
תקשורת ההמונים הפכה לאיזשהו תחליף לקהילה של פעם (של היחסיים הראשונים).
ריכוז היחסים החברתיים במישור הכלל ארצי (המנהיג הוא ראש המדינה ולא ראש הכפר ולכן מרוחק יותר)
התפיסה הניאו-מרכסיסטית (תיאוריה ביקורתית)
התפיסה מבחינה בין בעלי האמצעים שהם האליטה, לבין חסרי האמצעים שהם חסרי הממון.
עפ"י התפיסה יש להגיע למהפכה חברתית.
התקשורת משקפת את דרכי האליטה, ובמילים אחרות, התקשורת מציגה תמונת עולם המשקפת את דרכי האליטה משום שהאידיאולוגיה של בעלי התקשורת ההמונים היא האידיאולוגיה של בעלי ההון.
לתקשורת ולמעמד השליט, יש אינטרס משותף, הנצחת המצב הקיים.
במילים אחרות, גם בעלי עצמאי התקשורת, וגם בעלי דעה פוליטית מעוניינים באמצעי הסחת הסטטוס פו – משום שהמצב בא לטובתם.
על מנת לשמור על היציבות החברתית, הם שוקדים על עיכול כל אמצעי התקשורת לכוחות המתנגדים.
לתקשורת, אמור להיות תפקיד חיובי במהפכה החברתית. התקשורת אמורה להתסיסו להיות קול קורא, תעמולה חברתית וכו' ואולם למרות התפקיד החברתי שיש לתקשורת, התקשורת נוטה להתעלם ממנו, ובכך בעצם משתפת פעולה עם האליטה הפוליטית.
ביקורת
המצב הקיים מושג מפני שהציבור לא מודע למצבו והוא חי באשליה שיש שוויון. אך ברגע שהציבור מתחיל לדבר על מזימה של המעמד השליט, הוא בעצם מודע למצבו וזה מעמיד בסימן שאלה את התיאוריה.
התיאוריה רואה רק צד אחד של המטבע – היא משרתת את האליטה ולא את החברה ולא משנה מהם העובדות
התיאוריה הניאו-מרכסיסטית כוללת שלושה זרמים מרכזיים :
התיאוריה הפוליטית-כלכלית :
המפשט המפורסם של תיאוריה זו : "בעל המאה הוא בעל הדעה"
דהיינו, השיקולים הכלכלים הם הקובעים את מדיניות הפרסום באמצעי התקשורת.
תוכנה של המסרים המועברים מושפע מהמסרים הכלכלים של בעליהם והאינטרסים של בעליהם.
כלומר, התקשורת בעצם מייצרת קהל שניתן למכור אותו למפרסמים.
התקשורת למעשה אמורה לתת במה ולשרת את מגוון הדעות והפלורליזם בחברה אך למעשה התקשורת פונה לקהל היעד שנמצא בראש הפרמידה. אי לכך הפלורליזם נפגע ויש פגיעה מתמשכת בתכנים.
הטיעון השני מעבר לבעל המאה הוא הדעה, הוא שהאליטה הפוליטית משתפת יד עם האליטה התקשורתית – יד לוחצת יד – ואיך?
האליטה הפוליטית זקוקה לאנשי התקשורת על מנת לשמש במה. לעומת זאת, אנשי התקשורת זקוקים לאנשים מהפוליטיקה מפני שהם זקוקים וצמאים למידע, לאינפורמציה.
ע"פ התיאוריה הזאת, התקשורת לא תיתן לחשוף, מחדלים פוליטיים, שערוריות פוליטיות (ע"פ התפיסה) משום שהיא לא תפגע בענף ממנ(התיאוריה הנ"ל מגיעה מתוך הסוציאליזם).
תיאוריית ההגמוניה :
תיאוריית ההגמוניה מסיטה את הדגש מהגורמים הכלכליים לגורמים האידיאולוגיים, מהתכנים המוסדיים להיבט התוכני.
התיאוריה הזאת גורסת, כי האליטה השולטת על אמצעי התקשורת, מעבירה את האידיאולוגיה והערכיה לציבור לעשותם מודל לחיקוי ולהערצה בקרב המעמדות הנמוכים.
במידה רבה, התקשורת היא שופרו של המעמד השליט, היא מפיצה את מסריו ואלה, מסייעים לו לבצר את מעמדו. כך למשל השעשועון "הכספת" מעביר ערכים קפיטליסטים של כסף ותחרות, במקום להעביר ערכים של עבודה קשה, את הדרך לעבודה קשה.
אופרות סבון למשל, מעביר לנו מסרים של השגיות, כוחניות, הצלחה וכסף ומטפחות אצלנו מעין חיקוי ואימוץ של נורמות ההתנהגות שלהם. חיקוי כזה עשוי לטפח רגשי הזדהות והסכמה עם כללי המשחק שמאחורי הסדר הכלכלי הקיים.