מהי תקשורת- מודלים

מודלים של תקשורת:
1. מודלים תהליכיים (אסכולת התהליך)- עוסקים בשיגור המסר וקליטתו. התקשורת כתהליך של השפעה על מחשבתו או התנהגותו של קולט המסר. יש התייחסות לגורמים המסייעים להעברת המסר ולגורמים המונעים את העברת המסר או משבשים אותו.
אסכולת התהליך מתחלקת לשני סוגי מודלים:
   א. מודלים ליניאריים
מודל לאסוול רואה בתהליך התקשורת חמישה מרכיבים: מוען, מסר, אמצעי או ערוץ תקשורת, נמען והשפעה- השינוי התחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המסר.
גירסת בראדוק מוסיפה למודל לאסוול את הנסיבות שבהן מתרחש התהליך ואת תכליתו. לדוג'': מסר אחד עשוי להתקבל בצורות שונות, תלוי במטרתו ובנסיבות.
מודל שאנון ו-ויבר מבחין בתהליך התקשורת בארבעה מרכיבים עיקריים ובמרכיב נוסף, מתערב שעלול לשבש או לחסום את תהליך העברת המסר. כל מסר מתחיל במחשבה של המוען, המחשבה מתורגמת לקוד- סימנים או אותות ומשודרת לנמען. הנמען קולט את האותות, מפענח אותן ומתרגם אותם בחזרה למסר. מרכיב הרעש בתהליכי תקשורת (חסר בתאוריית לאסוול)- רעש הוא כל גורם שעלול לשבש העברה תקינה של האותות מהמשדר לקולט.
ביקורת על המודלים הלינאריים: המודלים מתארים את תהליך התקשורת באופן חד סטרי, מן המוען לנמען ומתוך כך מתעלמים מהמשוב. הנמען במודל לאסוול משמש ספוג פאסיבי של מסרים. התאוריה שלו רואה כוונה מפוקפקת ביוזם התקשורת, אך לא לכל תקשורת מלווה כוונת זדון.
   ב. מודלים מעגליים
מודל דה פלר כמו מודל שאנון וויבר אך בממעגל סגור, כלומר המוען הופך בתורו לנמען ולהפך. התהליך הוא דו סיטרי אך לא בהכרח סימטרי. שכלול מושג הרעש- המוען עשוי להיתקל בהפרעה בעת שיגור המסר, ודעשתו של הנמען עשויה להיות מוסחת בעת קליטת המסר.
מודל אוסגוד ושראם מדגיש את פעולות ההצפנה והפיענוח של המשתתפים בתקשורת. המוען והנמען הם שני מרכיבים סימטריים ושווי תפקיד. עפ"י תפיסה זו, הנמען קולט סימנים ולאחר שהוא מפענח אותם הוא מעניק להם משמעות- זוהי תרומתו למסר שנשלח אליו.
2. מודלים סמיוטיים-  מתמקדים בתוכן המסר ופיענוחו ע"י הנמען. סמיוטיה היא המחקר של מערכות סמלים וסימנים בתהליכי תקשורת. מבנה המסר, תוכנו והפירושים השונים שאפר לייחס לו הם הגורמים העיקריים המסבירים את התקשורת ובעיותיה.
מודל יאקובסון מגשר בין אסכולת התהליך לאסכולה הסמיוטית, אך שייך במהותו לאסכולה הסמיוטית. הגורמים המשתתפים בתקשורת לשונית: מוען, נמען, מסר, רפרנט (הקשר כלשהו במציאות), קוד (שפה מוסכמת), מגע (ערוץ פיזי וקשר פסיכולוגי). קיימות שש פונקציות שוות של תקשורת לשונית:
- הפונקציה הרפרנציאלית- מתרכזת ברפרנט, במציאות החיצונית שמחוץ לטקסט, בהקשר. דוג'': קביעת עובדות (חדשות), כלומר דיווח על אירועים שהתרחשו או שייתרחשו בעתיד.
- הפונקציה האמוטיבית- אספרסיבית- מתמקדת במוען וביחסו כלפי הדבר שעליו הוא מדבר. דוג'': הבעת רגש או יחס, "איכס", "לעזעזל".
- הפונקציה הקונאטיבית- מכוונת לנמען ומתבטאת בציווי ובפנייה. דוג'': "צאי!", אין שחר לשאלה האם משפטים אלו נכונים או לא.
- הפונקציה הפאטית- תפקידם ליצור תקשורת או לנתקה, למשוך את תשומת הלב של בן השיחה או לוודא שהוא איתנו. דוג'': "הלו", "מה נשמע". זהו המגע המשותף לבני אדם, (זו הפונקציה הלשונית הראשונה במ משתמשים תינוקות) ובע"ח.
- הפונקציה המטא- לשונית- מבעים העוסקים בקוד עצמו. צריכה להיות הסכמה ובהבה הדדית בין המוען לנמען, לדוג'': כשאומרים שבוע האם כוללים גם את יום שבת?.
- הפונקציה הפואטית- קשורה במסר. דוג'': מטאפורות, פתגמים, חריזה מאולתרת.
* רוב המסרים הלשוניים כוללים צירוף של מספר פונקציות או כולם יחד.
מודל פיסק- המוען והנמען הם שווי מעמד בתהליך התקשורת כי שניהם יוצרים משמעויות- פיענוח מסרים וסימנים עפ"י תרבות, ערכים, אידאולוגיה וכו. מגישתו עולה שלא כל אי הבנה אפשר להסביר במונחים של רעש או קצר בתקשורת, אלא גם בפערים תרבותים וכדומה.
עפ"י פיסק המוען וכוונותיו אינם מרכזיים בתהליך התקשורת, אלא המסר עצמו, הטקסט ופיענוחו, המטען התרבותי של הקורא והנסיבות בהן הוא קורא.
ביקורת על המודלים הסמיוטיים: המודלים מבטלים את השאלה "למה התכוון המשורר?" ומתמקדים ב"מה פיענח הקורא?". אם לכל קורא יש זכות לפרשנות שונה, נשאל בעצם במה עדיפה פרשנותו של המלומד על זו של זולתו?
לסיכום: המודלים המעגליים עדיפים, למרות שהם משקפים רק תקשורת לשונית ולא תקשורת בטלוויזיה לדוג''.