מבצע "כדור הרעם" מבצע "כדור הרעם", כינויו הצבאי של מבצע "אנטבה", או "מבצע יונתן" כפי שהתכנה לאחר סיומו ולאחר מות מפקדו (להבדלים
בין השמות יש חשיבות), , ארע ב-3 ביולי שנת 1976. המבצע שהינו אחד מן הנועזים ביותר שידע צהל, העלה את קרנה של ישראל בעיני העולם והגביר מאד את כוח ההרתעה שלה. הוא שילהב בנועזותו את דמיונם של רבים,ובשל כך זכה כי, בטרם חלפה שנה לקרותו, יצאו לאור ספרים רבים ושלושה סרטי קולנוע. מיתוס החל נרקם סביב מבצע זה ובעיקר סביב יונתן נתניהו, אשר היה באותה עת מפקד סיירת מטכל וקיפח את חייו במבצע זה. מי אשר קרא את הספרים הרבים, ו/או צפה בשלושת הסרטים זיהה כי ישנם סטיות קלות בין סיפור לסיפור. בחלוף השנים עלו לא מספר תהיות באשר לנכונות הפרסומים הרבים. עלו שאלות קשות למידת חלקם של חלק מן הנוגעים במבצע ובעיקר באשר למיתוס אשר התפתח סביב דמותו של יונתן נתניהו. את מבצע אנטבה מלמדים היום באונברסיטאות רבות בעולם, פורסמו עליו ספרים רבים בשפות שונות, אבל כולם תיאורים פרטיזניים ולא אובייקטיבים ומתוכם אולי היו שלושה או ארבעה ספרים טובים. סיפרו של עידו נתניהו נמנה בין אחד הספרים הטובים, אך מהיותו אחיו של יונתן נתניהו, ברור הוא כי דמותו של אחיו הוצגה בו בצורה שתואמת את המיתוס שהתפתח סביב דמותו . אביגדור שחן, שהינו היסטוריון, פירסם את סיפרו "מבצע כדור רעם" הנחשב בחוגים רבים כמחקר המקיף והמוסמך ביותר על מבצע אנטבה. הפונים אליו בבקשה לחקור ולכתוב את ההיסטוריה הדפניטיבית של המבצע המסוקר והמפורסם ביותר בעולם עשו זאת דווקא משום היותו "אאוטסיידר", אדם שלחלוטין מחוץ למערכת וככזה ניתן לסמוך עליו שיהיה אובייקטיבי, ללא פניות והעדפות למקורבים אלו או אחרים בצבא, וספרו נכון להיום הוא המקיף והמעודכן והאובייקטיבי ביותר בנושא. בדפים מעטים אלה, אנסה להפריד בין עובדות למיתוסים. שאלה עיקרית תהא מיתוס יונתן נתניהו. עובדות שאין עליהן עוררין: מטוס "איירבוס" בטיסה מספר 139 של חברת אייר-פראנס, יצא ב-27 ליוני 1976, מישראל לפריז דרך אתונה, עם 12 אנשי צוות שהפעילו את הטיסה, בין
הנוסעים יהודים וישראלים. לאחר חניית הביניים באתונה, מששב המטוס (בערך בסיבות 12 בצהרים לפי שעון ישראל) והמריא להמשך דרכו לפריז, הוא נחטף בידי ארבעה מחבלים, שעלו אל המטוס ביוון. שניים, בעלי חזות ערבית, ושני בעלי חזות מערבית, אישה וגבר. המטוס החטוף נחת לראשונה בבנגאזי שבלוב, שם הורדה ושוחררה ממנו נוסעת ישראלית, שהייתה בחודש השישי להריונה. לאחר שתודלק המריא המטוס מלוב ונחת בנמל התעופה של אנטבה שבאוגנדה. הנוסעים הורדו ממנו ורוכזו בטרמינל האזרחי הישן של השדה, כשעליהם שומרים החטופים החמושים שאליהם הצטרפו, כתגבור, מחבלים נוספים וחיילי צבא אוגנדה. המחבלים משחררים את נוסעי המטוס הלא יהודיים. קברניט המטוס, סרב לעזוב בטענה שהוא אחראי לשלומם של נוסעיו, ולכן הוא וצוותו נותרו אף הם באוגנדה.
החוטפים דרשו את שחרורם של 53 מחבלים, מהם ארבעים הכלואים בישראל וכן תשלום דמי כופר עבור שחרור הנוסעים. פעמיים הפעילו החוטפים אולטימטום שבמידה ולא יענו תביעותים יוצאו כל בני הערובה להורג: הראשון ל-1 ביולי שעה 14:00 והשני ל-4 ביולי בצהרים. ב-3 ביולי, בשעה 15:30, המריאו ארבעה מטוסי הרקולס משדה התעופה אופיר, שבסיני, לכיוון אפריקה. שלושה מהם היו עמוסים בלוחמים וציוד והרביעי היה ריק ונועד לאיסוף נוסעים. כמו כן המריאו שני מטוסי בואינג שאחד מהם שימש כחדר פיקוד והשני כבית חולים. ב-23:00 הגיעו המטוסים לאנטבה, ארבעת ההרקולסים נוחתים ללא אורות. בתום הפעולה המריאו המטוסים מנמל התעופה אנטבה ונחתו בשדה התעופה ניירובי בקנייה לצורך תדלוק. הם הותירו מאחור נוסעת אחת, דורה בלוך אשר פונתה זמן קצר קודם לכן לבית חולים לאחר שלא חשה בטוב, נרצחה ימים ספורים לאחר הפעולה על ידי חיילים אוגנדים כנקמה על המבצע. ב-4 ליולי בשעה 3 לפנות בוקר, המריאו המטוסים מקניה לישראל ונחתו בבסיס חיל האויר בתל נוף, כעבור שבע שעות ו-39 דקות.,.כשהם מחזירים איתם את כוחות הלוחמים,החטופים המשוחררים, הצוות הרפואי הגדול, שלוש גופות של בני ערובה שנהרגו במהלך הפעולה, את גופתו של יוני נתניהו ואת סורין הרשקו שנפגע קשה ביותר ונותר משותק . פרטים אלה משותפים, לכל הספרים ,המאמרים והסרטים שיצאו בעקבות המבצע. תיכנון המבצע, מי קיבל איזו החלטה, מי הגה רעיון זה או אחר, ואפילו מהלך המבצע עצמו, זכו לגרסאות שונות. אומנם השינויים הם מזעריים כביכול אך עדיין יש בהם בכדי לגרוע מן האמת ההיסטורית. הסתירות: כמות הנוסעים שהיו במטוס. בכל אחד מן הספרים והסרטים מצוינת כמות שונה של נוסעים שעלו בישראל אל הטיסה וכמו כן כמה נוסעים עלו אל הטיסה באתונה. המספרים נעים בין 228 נוסעים, 240 , 246 ל-258 נוסעים לגבי מספר הנוסעים שעלו באתונה או שאין מציינים את כמותם או לחילופין נמסר כי באתונה עלו 56 נוסעים וביניהם ארבעת החוטפים. בספרו של ויליאם סטיבנסון אשר נעזר בעיתונאי אורי דן מצויין כי אל החוטפים הצטרפו עוד כ-10 מחבלים מ"החזית העממית לשחרור פלשתין" וזה נתמך גם במאמרו של חיים איסרוביץ ממעריב מוטה גור בכתביו מציין כי במטוס נמצאו 246 נוסעים, מהם 56 שעלו על המטוס באתונה ובהם המחבלים החוטפים וכן 190 נוסעים שהגיעו מישראל מתוכם 105 ישראלים או יהודים בעלי נתינות זרה.