ההנחה הרווחת היא כי הערכה
עצמית קובעת באופן שיטתי את
איכות חייהם ולהיפך וכי משתנים אלו משפיעים באופן חיובי על מידת החרדה בקרב בני האדם קרי: הערכה עצמית גבוהה ואיכות
חיים חיובית מובילה למידת
חרדה פחותה ולהפך. השאלה הנשאלת האם משוואה זו רווחת יותר בקרב מודטים
לעומת אחרים ? בפתח הדיון מוגדרים משתני המחקר הנוכחי כאשר הערכה עצמית מתבטאת באוסף האמונות והמחשבות שיש לפרט כלפי עצמו כאשר ההערכה עצמית גבוהה וחיובית מובילה את הפרט לקראת חוויות טובות יותר, סביבה טובה יותר ומציאות טובה יותר לעומת הערכה עצמית נמוכה (wurf & Markus, 1987). חרדה
תכונתית הנה תכונה נרכשת, המתבטאת בנטייה של הפרט לתפוס טווח רחב של נסיבות כמאיימות, למרות שהן בלתי מאיימות ולהגיב באופן בלתי פרופורציונאלי (Spielberger, 1972). איכות חיים מוגדרת כטיב התנאים שהאדם חי בהם כלומר איכות חיים כוללת את הגשמת רצונות אישיים של האדם (סגל-אנגצ''ין, 2000). עבודה זו עוסקת בקשר בין חרדה והערכה עצמית לבין איכות חיים בקרב מודטים ( אנשים העוסקים במדיטציה ) לעומת אחרים רציונאל המחקר הערכה עצמית וחרדה מתווכים את
הקשר שבין תרגול/חוסר תרגול של מדיטציה לבין איכות חיים. במסגרת המחקר הנוכחי הופצו שאלונים אשר בחנו את הקשר בין חרדה והערכה עצמית לבין איכות חיים. הנבדקים התבקשו לענות על שאלון אשר יכלול שאלון לבדיקת חרדה תכונתית ושאלון לבדיקת איכות חיים של סגל-אנגלצ''ין (2000) ושאלון לבדיקת הערכה עצמית של רוזנברג (1965). מטרתו העיקרית של המחקר היא לבחון שתי קבוצות שונות – קבוצת מודטים לעומת קבוצות אחרות, הנבדלות ביניהן לכאורה ולעמוד על אופי הקשר הערכה עצמית, חרדה תכונתית ואיכות חיים. מספר מילים - 5692 מקורות ביבליוגרפים – 21 מספר עמודים - 37
סיכומים נוספים אודות הקשר בין חרדה תכונתית והערכה עצמית לבין איכות חיים