היצר - הפסיכולוגיה הקבלית של מיניות ויצירתיות

היצר הנו הכוח המניעה בבסיס הבריאה, ללא יצר, ולפיכך יצר מין אין הולדה, אין היווצרות של חיים חדשים. אך במקביל היצר המיני נתפס כחטא הקדמון (בנצרות) כמנוגד לציווי הרוחני מוסרי, כמנוגד לשכל לרציונאליות שפותחה על ידי הפילוסופיה היוונית.
רוטנברג במתכונת של שאלות מנחות ותשובות כאילו התקיימו בכנס אקדמי בנושא היהדות ויחסה ליצר המיני, מביא באופן בהיר ועשיר את התפיסות האלטרנטיביות לדחיקה של היצר על ידי הדת והתבונה.
על פי גישתו תפיסת היצר המודרנית המערבית מנכרת את השאיפה לאינטימיות ומבצעת רדוקציה של היצריות לכדי המעשה המיני עצמו. בגישה זאת מנגדת עצמה הגישה המתירנית מודרנית פסיכולוגיסטית של המיניות מהמוסר הדתי של כל אחת מהדתות, אלא שליצריות ואפילו ליצריות המינית פנים רבות ומגוונות החורגות מהיחס לביצוע המעשה המיני עצמו.
תפיסת האלוהות לעיתים קרובות נתפסת במונחים יצריים ומיניים, כפי שמצטט רוטנברג ממירצ'ה אליאדה חוקר הדתות " בכל הדתות הגדולות טקסי נישואין מחקים מודל אלוהי ונישאוי בני אשנו משחזרים את האיחוד בין שמים לארץ, אני השמים אומר הבעל, את האדמה" מיתוס הבריאה הקבלי של הצמצום מכיל אף הוא ארכיטיפים של זכר ונקבה בתהליך זיווג המאפשר את ההולדה של העולם.
היצר אינו המקור רק למעשה המיני שהופך למעשה ההולדה אלא גם המקור לרומנטיקה, לאהבה וכל מערכת ההתנהגויות הכרוכות בה והמקדימות ואף לעיתים מחליפות את המעשה המיני עצמו. לרומנטיקה מקום של כבוד בתפיסות הדתיות המיסטיות הן ביהדות, בקבלה והן בדתות אחרות.
באמצעות הגישה ההרמנויטית הייחודית של רוטנברג כפי שבאה לידי ביטוי בספריו האחרים כגון שבעים פנים לחיים, הוא מבצע פרשנות מחודשת לא רק של הטקסטים אלא גם של ההתנהגויות האנושיות באופן שבו היצר הופך לא רק מקור לבושה ואשמה כמו בתפיסה הפרוידיאנית אלא מקור ליצירה המצויה בהרמוניה עם התפיסה הגבוהה של האדם כנברא בצלם האל.