הדיבוק ביהדות

בעיני הפסיכיאטריה הדיבוק נתפס כפתולוגיה נפשית והחוקר יתמקד בדינאמיקה הנפשית של הקורבן המייצרת

את הסטייה בהתנהגות.אך אין זה מספיק לבחון את התופעה מנק' מבט אינדיווידואלית שכן יש להביט גם על הרמה הקולקטיבית  של יחיד וחברה,אישיות ותרבות.
המונח "מצבי מודעות משתנים" מתייחסים למכלול של התנהגויות,ברובן לא פתולוגיות החורגות ממצב של ערנות רגילה,כתוצאה מעירור  של מערכת העצבים.הדיבוק הוא מצב של שינוי מודעות המעצב את התנהגות היחיד אשר בבסיסו עומדת ההנחה שישות זרה חודרת לגופו של האדם ומפעילה אותו.מצבי תפיסה(Possession) הם מצבים של שינוי מודעות המעצב את התנהגות היחיד.בבסיסה עומדת ההנחה שישות זרה חודרת לגופו של האדם ומפעילה אותו.מצבי התפיסה נבדלים זה מזה בהתאם לאפיון הדמות החודרת.בדיבוק למשל,זוהי תמיד דמות רוחו של אדם מת.לא כל מצב P כרוך בהכרח בשינוי מודעות.טראנס הוא שינוי מודעותשאינו P המתייחס לעזיבה זמנית של הנשמה את הגוף.אך ישנו גם P ללא שינוי במצב המודעות,סימפטומים שאינם כרוכים בדיסוציאציה כמו כאבים או שיתוק.PT זה כניסת ישות זרה ושינוי מודעות וP זה ללא שינוי מודעות.הדיבוק הוא PT.הוא מצוי בעיקר באפריקה ואגן ים התיכון וטראנס מצוי בצפון ודרום אמריקה.חברות של PT נוטות להיות מורכבות וזאת מאחר וחברות נוקשות אינן מתירות לאדם להתבטא ועל כן מטילות עליו(בעיקר אם הוא בן מיעוט)מאווים אסורים.קימות חברות שבהן PT הינה התנהגות סוטה שיש לסלקה ע"י גירוש וישנן חברות בהן הPT זוכה ליחס חיובי.הכניסה למצב היא רצונית ומכוונת וכל פרק זמן של PT הוא פרק במסכת היחסים בין האדם לישות החודרת.במקרה הראשון החוויה היא אינדיווידואלית ובמקרה השני היא קולקטיבית.ההבדל הוא בישות החודרת-אם היא נתפסת כשלילית הPT יפורש כהפרעה שיש לתקנה אך אם היא חיובית זה נתפס כמועיל ויתמסד במסגרת טקסית המעוגנת בטקסים דתיים.ביהדות המימד החיובי של הPT נעדר לחלוטין.הדיבור ביהדות הוא PT כמחלה שחש לרפאה ע"י גירוש.זוהי הפרעה "ממוסדת" וקולקטיבית.נשים נוטות להיכנס לזה יותר מגברים,עובדה שמוסברת ע"י "שעות החסך" שבהן הנשים,בשל מעמדן הנחות מביעות את תסכולן ע"י הPT שמאפשר להן יוקרה.כמו כן,ה PT מבטא נשיות ומיניות. חקר הדיבוק הוא חקר מכלי שני.הדו"חות אינם קליניים.הדיבוק צמח מתוך רעיונות הקבלה-בעלי הקבלה האמינו שרוחו של המת יכולה להתגלגל בגופו של אדם מרגע לידתו כגמול על עברות מין.הגלגול נתפס כעונש קשה אך גם כביטוי לחסד אלוהי שכן נוצרה האפשרות לזיכוך ותיקון.הגלגול בקבלה נתפס כחוק אוניברסאלי:תורת העיבור עפ"יה עשויה נפשו של אדם להיכנס באדם אחר לאו דווקא בעת התעברות הלידה אלא בחייו,אם בכדי להשלים מצווה(כשמדובר בצדיק)ואם בכדי להתחבא ממלאכים מזיקים(דיבוק).העלמות הדיבוק באירופה קשורה בהתערערות המבנה המסורתי של החברה הישראלית.ישנן 3 רמות פיקוח פונקציונאליות:

1.       הבעת תחושות ודחפים אסורים דרך PT באמצעות הPT דחפים ומשאלות מעוררי קונפליקט מוצאים ביטוי בדרך המקטינה את האיון הפוטנציאלי הטמון בהם הן ליחיד והן לחברה.

2.       תיקון הסטייה והיעלמותה באמצעות טקס הגירוש

3.       העמקת הקונפורמיות בקהילה

הדיבוק כהבעה של דחפים מיניים

v     קיים דמיון בין חדירת הדיבוק לאקטים מיניים.

v     החדירה תואמת את הזהות המינית של המשתתפים.דפוס הזהות המינית השכיח ביותר הוא רוח זכר הנכנס בקורבן נקבה,ולאחר מכן דפוס של רוח גבר בקורבן גבר. ביהדות אם רוח נקבה מבצעת חדירה זה רק בנקבה.בתרבויות אחרות צוינו מקרים של אישה שנכנסה בגבר וזה מאחר וישנם מקומת בהם הPT חיובי והזכר "פותח" את עצמו לנקבה.הדימויים במקרה זה הם של פיתוי מיני,רומנטיקה ונישואין.
v     מקום הכניסה של הרוח-מקום היציאה נקבע ע"י המרפא לרוב דרך האצבע הקטנה בכף היד או הרגל השמאלית.מקום הכניסה הוא לרוב דרך הערווה ותמיד אצל נשים נשואות.
v     הדיבוק נפוץ בעיקר אצל צעירים ואצל הנשים,לרוב לאחר הנישואין.גם הרוחות שייכים לאנשים שמתו צעירים יחסית.המקרים המעטים של רוחות של אנשים זקנים מייצגים PT של עיבור חיובי-צדיקים המטיפים מוסר ולא ממהרים לעזוב.

v     קורבנות זכרם הם צעירים במובהק מנקבות בעת ההיפגעות.נשים נפגעות בטווח גילאים רחב יחסית ולרוב לאחר הנישואין.

v     כניסת זכר בזכר-במקרים כאלו יש הרבה תכנים הומוסקסואלים,למרות שעצם כניסת הרוח אינה מפורשת כך.

הדיבוק כהבעת משאלות אסורות אך לא מיניות

הדיבוק מאפשר פורקן של דחפים אסורים שביטויים הישיר היווה איום על דרך החיים היהודית המסורתית.חטאי הנפגעים קשורים לרוב לעברות דתיות ספציפיות-נשים שנכשלו המצוות השבת 4 מיקרי דיבוק הם של אנשים שאיבדו עצמם לדעת ו-5 היו רוצחים
הגירוש

בכדי למנוע את הסכנה שהתנהגויות אלו יהוו מודל לחיקוי יש צורך בגירוש.שלבי טקס הגירוש:

1.       אבחון המקרה כדיבוק:הבחנה בשינויים פיזיים בגוף הקרבן ובדיקה מעין רפואית.

2.       זיהוי הרוח ומוצאותיו:חוקרים את הדיבוק בכדי לגלות את חטאיו וסיבת מותו ואת מעשיו עד לכניסה אל הקורבן.זהו תנאי הכרחי להצלחת הגירוש ולכן בתחילה הרוחות מסרבות לשתף פעולה.

3.       השגת נכונות של הרוח לצאת:משא ומתן מיגע.

4.       הגדרות תנאי היציאה:אלו מכוונים לעזור לרוח למצוא את תיקונו ולהשתחרר מהסטאטוס הלימינלי שהיה נתון בו.הנפגש נדרש לומר למענו קדיש,לצום,להתפלל,להדליק לזכרו נרות ועוד.

5.       קביעת איבר היציאה:הרוח רוצה להפוך את מפלתו לניצחון ולכן לצאת מאיבר מרכזי שיטיל מום בקורבן.

6.       יציאת הרוח

7.       חיסיון הנפגע מפני חזרת הרוח: מקובל לקשור קמעות למניעת חזרה.

כשלונות נבעו מהמרפאים ולא מחוזר יכולת ריפוי כללית של המחלה.אומץ לב ותקיפות הם חיוניים לטקס מצד המגרש.היו מקרים שהקרבן מת במהלך טקס הגירוש והוסברו כנקמתו האכזרית של הרוח על גירושו.הטענה שהרוח חנק את קורבנו מכוונת לאפשרות שהנפגעים מתו למעשה מעישון יתר.יש לציין שלאחר הגירוש הקורבן נהפך למופת של התנהגות חיובית,נשים סוררות הופכות לנשים למופת ותלמידים רשלנים הופכים לחכמים המשקיעים את כל כולם בלימודים.וזהו אלוי תועלת נוספת של התופעה.

העמקת הקונפורמיות בקהילה באמצעות הדיבוק

מגלם שכר ועונש.כניסת הרוח גורמת לסבל רב של הקורבן.בקישור החדירה לחטאים בעבר יש היבט מובהק של גמול.בנוסף,הרוח הפוגע נענש קשות על חטאיו ורבים מהם שיכים לאנשים שמתו בצעירותם מיתות לא טבעיות.

מבחינה פסיכולוגית PT הוא בעצם היסטריה או מקרה של ריבוי אישיות.הדיבוק מסמן תסמונת תלוית תרבות מאחר ובניגוד לPT טקסיים הוא נתפס כסטייה גם בעיני הקב' בה הוא מופיע ומאחר והדיבוק הוא הפרעה שהתרבות התמודדה איתה ואף ניצלה לצרכיה.סיכויי הריפו הטובים נבעו מכך שהתסמונת עוצבה במסגרת אידיום תרבותי-קולקטיבי:מהלך ההפרעה מכניסת הרוח ועד לגירושה מוכתב מראש וידוע לכל.