טומאה חילונית

טומאה חילונית/ מרי דאגלאס
טענה מרכזית – דבר נחשב למלוכלך כאשר איננו במקומו, אינו ממוקם בקטגוריה. א-נורמלי/דו משמעות- גורמים לו להיות שלא במקומו, חריג. גישה אחת: הדת, מאז ומעולם הייתה מבוססת על עקרונות הגיוניים, ושימשה כדרכי פתרון לבעיות ממשיות. כך לטקסי הפולחן היו תמיד מטרות היגייניות. עקרון זה נקרא " מטריאליזם רפואי". דאגלאס נותנת דוגמאות רבות מהיהדות והלכותיה על מנת להסביר את טענתה כי לטקסים פרימיטיביים יש בסיס רציונאלי והגיוני. בין הדוגמאות- מצוות נטילת ידיים- חסינות מפני מגפות. דוגמא מבני יורובה- נוגעים במלוכלך רק ביד שמאל , יד ימין משמשת לאכילה. מטריאליזם רפואי- הנטייה להסביר חוויות דתיות במונחים רפואיים ( או להפך) . מרבית העמים הם מטריאליסטים רפואיים במובן הרחב של המילה, מכיוון שהצידוק שלהם לעריכת הטקסים הוא החשש כי אם לא יערכו אותם, הם יסבלו ממכאובים ואסונות. דאגלאס טוענת כי גישה זו אינה בלעדית והיא קיימת במקביל להסברים אחרים. דוגמת איסור אכילת החזיר ביהדות- אפילו הרמב"ם לא הצליח למצוא סיבה סניטארית לכך, ונאלץ להשתמש בהסבר האומר כי ככל הנראה האיסור הוא על ההיבט האסתטי- לחזיר תזונה מבחילה. גישה שניה: הדעה הנגדית טוענת כי לטקסים פרימיטיביים אין כל קשר לתפיסות הניקיון שלנו. את גישה זו פוסלת דאגלאס לחלוטין, כיוון שטוענת שכביכול אנו חושבים בהגיון ואילו הפרימיטיביים לא. טוענת כי קיים דמיון בין המנהגים השונים ובין ההתייחסויות השונות ללכלוך. לדוגמא 3 דרגות הטוהר של הבראהמינים- טהורה ביותר נחוצה לשם ביצוע פעולות סגידה, האמצעית הינה המצב בו אמור להיות הבראהמין בחיי היום יום, והשלישית הינה טומאה. הטהרה מושגת על ידי רחצה 3 פעמים ביום, לפני כל ארוחה. למזון מבושל ובלתי מבושל יש מעמד שונה כנשאי זיהום. מזון בלתי מבושל אינו יכול להעביר זיהום ועל כן ניתן לקבל אותו מכל דרגות הטוהר ( במקרה זה הטהרה מועברת בתורשה) , אך מזון מבושל, אשר מסוגל להעביר זיהום, ניתן לקבל רק מידי אדם באותה דרגת טהרה או גבוה יותר. הזיהום עובר דרך הרוק- על כן יש להימנע ממגע עם הפה בכל שלב ההכנה וההגשה, כל מה שנגע ברוק - טמא . יש לרחוץ כפות ידיים ורגליים לפני כל ארוחה. רק לאישה מותר לאכול מהעלה, או לפנות את הצלחת של בעלה, הדבר מבטא את הקשר האישי בינה ובין בעלה. את הדמיון ניתן להסביר על ידי הגישה הסטרוקטורליסטית, תפיסות הלכלוך וההיגיון שלנו ושל הפרימיטיביים מעוגנות באותה צורת מחשבה. לכולנו קיים הצורך ליצור קטגוריות. במקרה זה קטגוריות בינאריות. האדם בונה לעצמו קטגוריות ותמונת עולם ( דבר זה היה קורה גם אם לא היה חי בסביבת בני אדם אחרים). מבנה העומק- השלד הבסיסי של צורת החשיבה האנושית. דומה ללוי שטראוס. הבחנה בין תוך גופי לחוץ גופי. לכולם יש צורך ליצור קטגוריות . גועל, אי נוחות או לכלוך הם הדרך להוקיע את כל מה שלא נופל בקטגוריות, על ידי התחושה הלא נעימה של משהו שלא נופל בקטגוריות הרציונאליות שלנו. תפיסת הלכלוך היא אוניברסאלית ונובעת מאותה סיבה.זאת כיוון שמבנה העומק והתודעה האנושית הם אוניברסאליים. יש ביקורת על המטריאליזם הרפואי. התנ"ך וחוקי הכשרות לא נובעים מתוך הבנה של מה שטוב לבריאות אלא מתוך רצון ליצור סדר. דוגמא: ביפן, חולצים את הנעליים לפני הכניסה לבית, וכאשר מכינים את המת בביתו לקבורה, נועלים לו את נעליו. הבחנה בין חיים למוות. כביכול הזמנה של מוות לחיים. (טומאה סותרת מערכות מיון). קודש:חול- דוגמת המסגד. התמודדות עם אנומליה ודו משמעות- הסתפקות באחד משני הפירושים- הנוח יותר. שליטה פיזית על אנומליה- בכמה חברות מערב אפריקאיות נהוג להרוג תאומים עם לידתם. מפריע לקטגוריית ההפרדה בין אדם לחיה. הימנעות מדברים אנומליים- מגדירים מה מותר ומה אסור, נאכל רק מה שמותר. דוגמת הכשרות. ייחוס סכנה לאירועים אנומליים- דרך להפיכת נושא לבלתי שנוי במחלוקת. שילוב סמלים דו משמעיים בטקסים, ביצירה ובספרות- התמודדות. שילוב הרוע והמוות עם החיים והטוב, ויצירת דפוס אחיד ומאוחד מהם. דוגמת היפה והחיה- שילוב טוב ורע, אדם וחיה. שילוב עם לוי שטראוס- חלוקת העולם לקטגוריות בינאריות, אותו מבנה עומק חוזר על עצמו בכמה דרכים. שטראוס ציין טקסים כרעש, ואמר כי לא ניתן להסיק מהם על התרבות. דאגלאס מראה כיצד התוכן בא לידי ביטוי בסדר החברתי, או אילו תחושות זה מעורר בנו. ביקורת: הסטרוקטורליסטיים לא מצליחים להסביר שינוי. אם יש קטגוריות בתודעה חברתית מסוימת, איך דבר יכול לעבור מקטגוריה לקטגוריה לאורך זמן באותה התרבות? (דוגמת עגיל באוזן, שיער ארוך). "לסיכום- אם חוסר הניקיון הוא חומר שאינו במקומו, עלינו לבחון אותו דרך הסדר. קטגוריות " חוסר הניקיון" או "לכלוך" מכילות את הדברים שאסור לכלול בקטגוריה שנועדה להאריך ימים. ההכרה בכך היא השלב הראשון בהבנת ה"זיהום". הכרה זו אינה כרוכה בהבחנות חדות בין קדוש לחילוני. עקרון אחד תקף לכל. יתר על כן, היא אינה כרוכה בהבחנה מיוחדת בין פרימיטיביים למודרניים: כולנו נתונים לאותם כללים. אבל בתרבות הפרימיטיבית כלל יצירת הדפוסים הינו חזק יותר. בתרבות המודרנית הוא תקף לתחומי קיום נפרדים ומנותקים זה מזה."