נקודת המפתח ברפורמה לכלית היא המהירות. ככל שהמהירות במימוש
הרפורמה תגדל כך הצלחת התוכנית תהיה תלויה. בתוכנית איטית יותר,
יש אילוצים אשר יגרמו בסופו של דבר לכל תוכנית כלכלית להיכשל. זאת הואיל והסבלנות, האילוצים והלחצים המופעלים כנגד כוחות השינוי יגרמו לכל שינוי להיות מזערי וכך פחות ערך ובלתי
משמעותי בעליל.
הבעיה ברפורמה חינוכית היא שמנחים כי הפתרון מצוי בהישג יד. עוד מימון עוד מורים עוד שעות יביאו לידי שינוי משמעותי. אולם, רפורמה כלכלית יכולה להיכשל הואיל ואיננה משתלמת בסופו של דבר. העלות מול התועלת מביאה לידי חוסר השפעה כתוצאה ממהירות התהליכים הנגדיים שכנגדם באה
הרפורמה. אילו הרפורמה החינוכית היא זהה אזי יש להציע רפורמה דרמטית, מהירה וחדה, בעלת הגדרות ומאפיינים מובנים אשר מצביעים על עלות מול תועלת תוך בחינת צמתים בעייתיים ודרכים לטיפול בהם.
בעוד המערכת הפורמאלית ממשיכה "לזלול" תקציבים תוך מתן שירותים מועטים ופחותים חייבת רפורמה לתת את דעתה למהירות של הביצוע. דבר שיביא הן את המערכת המבצעת, הממשל והראשות המקומית לידי העדפה בהעברת תקציבי חינוך מתוך אמונה כי מהירות תגרום להתנגדות חלשה יותר, ותביא לחיסכון תקציבי משמעותי עבור הכלל.רפורמה מתמשכת עשויה להביא בדיוק להפך הגמור. התוספת הינה בדרך כלל נקודתית, אינה נתפסת ואיננה משמעותית. בסופו של דבר התוספת נעלמת בתוך מערכת יציבה ואינה משפיעה כהוא זה על העיקר. כך יוצא שרפורמה כזו לא רק שאיננה יעילה איננה זולה ואף מביאה לידי הפסדים ניכרים לכל