המאמר "לא כדאי להיות ספורטאי בישראל", שכתב יוסי מלמלן, פורסם בעיתון "הארץ" ב-22.8.08, עוסק ביחס המזלזל
בספורטאים הישראליים.
עיתונאי ספורט, פרשנים ושדרנים בתחנות הרדיו ובערוצי הטלוויזיה מתחרים ביניהם מי ילגלג יותר על הספורטאים, שאינם מצליחים לזכות במדליה אולימפית. הביזוי והלגלוג היו לבון טון של השיח התקשורתי. עד אירוע זה מתעלמת התקשורת מרוב ענפי הספורט והספורטאים האולימפיים. בניגוד להם, הכדורגל, ענף הספורט הפופולארי ביותר בישראל ששחקניו נכשלים פעם אחר פעם בקמפיינים בחוץ לארץ, מתוגמלים פעם אחר פעם.
כשמגיעה האולימפיאדה פעם בארבע שנים אנשי התקשורת נזכרים לשבועיים שיש גם סייפים וסייפות, שייטים ושייטות, שחיינים ושחייניות, מתעמלים ומתעמלות. לפתע התקשורת הופכת אותם לגיבורים, מצפה מהם למדליה, ובתום השבועיים, יחזרו לכדורגל. חוסר הפרגון והזלזול הוא רק אפיון של החברה הישראלית ואף מעיד על חוסר הבנה. מי שבהבל פה זלזל בספורטאי מעיד רק שאינו מבין את ההקרבות ואת המאמצים שמשקיע ספורטאי בחייו כדי להגיע לאולימפיאדה. וכשאותו ספורטאי שהשקיע את כל חייו לספורט מגיע לאולימפיאדה, אך חוזר בידיים ריקות נהפך למושא בוז ולעג בתקשורת.
המסקנה המתבקשת היא שלא כדאי להיות ספורטאי בישראל. כדי לשנות זאת צריך לשנות את תרבות הספורט במדינה: לחנך לאהבת הספורט לכל סוגיו, להקים מתקני ספורט ידידותיים לאזרחים ולהגדיל באופן משמעותי את תקציב הספורט.