במקרא יש שלושה מקרי
אונס מובהקים ומקרה אחד של נסיון לאונס.
המחבר המקראי מגולל בפנינו את סיפורי האונס בצורה ברורה . הקורא את הסיפורים אילו שואל את עצמו מה התכלית בסיפורי האונס במקרא. כאשר כל סיפור קשה יותר מקודמו.
סיפור האונס הראשון הוא סיפור אונס דינה על ידי האיש משכם. בסיפור זה האיש משכם לאחר האונס מבקש לשאת את דינה לאישה.
סיפור אונס תמר על ידי אחיה אמנון הוא סיפור של גילוי אריות מעשה של שיפלות מצד אמנון אמנון לאחר האונס זורק את תמר לרחוב והיא הופכת להיות שוממה כל ימי חייה.
סיפור האונס של פילגש בגבעה הוא אחד הסיפורים הקשים במקרא. לאחר שהפילגש נאנסת על ידי אנשי הגבעה כל הלילה אונס קבוצתי היא נזרקת פתח הבית ואישה מבתר אותה לשנים עשר חלקים.
שלושת הסיפורים הללו באים ללמדנו שאין חדש תחת השמש ואונס הוא לא המצאת המאה שלנו לצערינו הרב.
יחד עם זאת הסיפורים הללו באים ללמד אותנו על מוסר וכיצד המקרא מתיחס לכל אונס מהו העונש הראוי במעשה זה. על פי המקרא אונס אישה חייב לשאת אותה אסור לו לזרוק אותה.
במקרה אונס דינה הנאנס וכל משפחתו נענשים במוות אחיה של דינה שמעון ולוי לא מוכנים לוותר על כבודם והם יוצאים לנקום בכל אנשי סדום.
במעשה אמנון ותמר. אמנון נרצח על ידי אחיו אבשלום.
במקרה פילגש בגבעה לא ניתן
עונש לאדונה כי אם כל שבט בינימין נענש בשל אי הסגרת האשמים בכמעט מחיקת השבט מישראל.
העונשים שהמקרא מענישה את האונסים הם עונשים הראויים למי שמעז לעשות מעשה כזה
כאישה שואלת אני את עצמי ומה קורה אצלינו לעומת זאת???
התשובה ברורה כמובן - מגיעים עם האונס לפשרה ומה עם העונש? ומה עם המסר?
כאשר אני מתעמקת בסיפורי המקרא ומבינה שיש תיעוד רק של שלוש לאורך כל המקרא יכולה אני להסיק שמקרה האונס היו מעטים אולי בגלל העונש הידוע מראש.
עלינו אולי להתחיל לאמץ חלק מהעונשים וכך אולי נחסוך הרבה כסף למשפטים, יחסך הרבה עוגמת נפש לנאנסות, ואולי נמגר את התופעה
סיכומים נוספים אודות האונס במקרא