בנק ישראל הינו הבנק המרכזי של מדינת ישראל. בראש הבנק עומד נגיד בנק ישראל.
תפקידיו המרכזיים של בנק ישראל הם שמירה על יציבות המחירים באמצעות
קביעת שער הריבית ונקיטת אמצעים משלימים במסגרת המדיניות המוניטרית, פיקוח
ורגולציה על הבנקים, וניהול יתרות המט"ח הלאומיות.
המשרדים הראשיים של הבנק שוכנים בקריית הממשלה בירושלים.
היסטוריה
<עריכה> הקמת הבנק ושנותיו הראשונות
הבניין הראשי של בנק ישראל
עם הקמתה, הסמיכה מדינת ישראל את בנק אנגלו-פלשתינה (בנק אפ"ק), על פי פקודת שטרי בנק,
להנפיק שטרות כסף. לצורך כך הוקמה בבנק מחלקה מיוחדת שהופקדה על הנפקת
והדפסת כסף וזאת כתוצאה מהבהילות להנפיק מטבע חדש כתחליף לכסף המנדטורי.
תוך שנים ספורות התברר כי קיים צורך במוסד שתפקידו לא יסתכם בהדפסת כסף
גרידא, אלא כזה שיהווה מוסד רחב ועצמאי הרבה יותר, שיוכל לייעץ לממשלה
בתחום הכלכלי ולהוות משקל נגד למשרד האוצר האחראי למדיניות הפיסקלית, כדי למנוע מצבים של אינפלציה
וחוליים כלכלים אחרים. הקמתו של הבנק המרכזי במדינת ישראל הייתה לא רק
צורך טבעי של כל מדינה ריבונית, אלא גם צעד נדרש לניהול אחראי של המדיניות
הכלכלית. במארס 1951 הוקמה "הוועדה להקמת בנק ממלכתי", ובאוגוסט 1954 אישרה הכנסת את הצעתו של שר האוצר השני, לוי אשכול בדבר הקמתו של בנק ישראל. נחקק חוק בנק ישראל שהחליף את פקודת שטרי בנק ותקנות זמניות אחרות. החוק נכנס לתוקף ב-1 בדצמבר 1954, יום הנחשב ליום היווסדו של הבנק.
ם המחאות וממסרים בהיקף של מאות מיליארדי שקלים בשנה.
סיכומים נוספים אודות בנק ישראל