סיכום גישות באנתרופולוגיה - חלק ג'

גישת החליפין

עיסוק והדגשה של  התנועה בתוך רשתות חברתיות שפרטים עושים תוך כדי כך שהם חותרים לקיים את מערכת היחסים המחייבת שאנחנו קוראים לה חליפין. תאוריית המתנה של מוס – החידוש המרכזי שלו זה שהוא הוציא את המושג של מתנה מכלל הוולנטרית. עד מוס הרבה אנתרופולוגים חשבו שמתנה היא מחווה התנדבותית לא מחייבת שלא דורשת החזר. מוס מראה באופן ברור שאין מתנות חינם. מתנות הם חלק ממערכות מחייבות. אנשים מחברות שונות לכודים במידה רבה בתוך המערכות האלה בלי היכולת לצאת מכך.הדגש הוא על המאמץ שאנשים חייבים לקנות כדי לקיים את תיאוריות החליפין האלה. צריך הרבה פעמים ידע ותושייה לנוע בתוך המערכות האלה. 

גישת הקונפליקט

האסכולה התעוררה בעיקר בראשותו של מקס גלקמן ואנתרופולוגים חקרו ביותר מקומות שעברו תהליכים מאוד מהירים של שינוי ואי אפשר היה להתעלם מתהליכים אלו ממפגש בין קבוצות אתניות שונות. חייבים היו להתחיל איזושהי גישה תיאורטית של התייחסות למצבים החדשים שאנתרופולוגים צפו בהם בשנות ה 50 ו ה 60 באיזורים שבעבר הלא רחוק היו קולניות והפכו להיות מדינות – כמו למשל דרום אפריקה. ובעקבות זה אנתרופולוגים התחילו לשים את הדגש על עיסוק במתחים בתוך חברות, מתחים בין קבוצות אתניות שונות כאשר המונח חברה הופך להיות לא סביב שבט אחד ספציפי שהוא הומגני אלא על קבוצות של קולקטיבים שהנסיבות הפוליטיות הביאו אותם לידי מגע אחת עם השנייה והמגעים האלה רוויים במתחים. הוא מראה לנו מצב שבו קבוצה של שחורים נפגשים עם לבנים – יש פה מנצל ומנוצל – יחסי אי שוויון ומראה איך היחסים בינהם עובדים. בשיעור זה נספר על הדגש שהגישה הזו לקחה לכיוון עיסוק בהתנגדות. למה הכוונה? גישת הקונפליקט שמה מתאה כי אנחנו ישר חושבים על התנגשות חזיתית אך למעשה היא עוסקת בתיאוריזציה של מתחים מתמידים ולא מלחמה או התנגשות חזותית. הגישה הזאת קיבלה כיוון מאוד בולט של עיסוק בהתנגדות לכוח. דוגמא טובה היא הרפואה האלטרנטיבית נתין לראות את המקומות המאבקים – התארגנות, התנגדות להטלת כוח, ניסיון לדכא את המטפלים. מהלכי הכוח והתנגדות גורמים לתהליכים דינאמיים של דימוי ומייצרים קולקטיבים (ממרפאים בודדים למושג שלם רפואה אלטרנטיבית). גישת הקונפליקט גם תפסה כיוונים של שימת לב על התנגדות של פרטים ולא רק קולקטיב. איך אינבידואלים יכולים לעשות שימוש יצירתי בכללים החברתיים ותך כדי להתנגד לכללים אלה שהם עושים בהם שימוש. לדוגמא – נידה של הנשים ביהדות. אז מה ניקח מתיאורית הקונפליקט לשדה שלנו?

את הניסיון להתבונן במתחים, הניסיון לשים לב לכך שתיתכן אי התאמה בין הכללים כפי שהם מוצהרים ע"י הקבוצה לבין מה קורה בשטח. לא תמיד בדרמטיות, או התנגשות חזיתית, להיפך שימוש חתרני יצירתי בכללים.

גישת הסטרוקטורליזם

הקונטקס של חשיבה זו הייתה שאלה שריחפה על האנתרופולוגיה בעצם מרגע היוולדה מסוף המאה ה 19 - האם אנשים שחיים בתרבויות שונות חושבים אחרת? ואם כן האם יש דרכים פרימיטיביות יותר או פחות לחשיבה?

לוי שטראוס אומר שאין דבר כזה חשיבה פרימיטיבית.

הפרימיטיביים לפיו יודעים לחשוב כמו אלה הלא פרימיטיביים. מבחינת הסטרוקטורה – דפוס החשיבה, אין הבדל בין אנשים שחיים בחברה פרימיטיבית ובין אלה החיים בחברה המודרנית.

הוא ניסה לנסח את הדפוסים של הפעולה של חשיבה אנושית. הוא טען שהוא יכול להראות לנו דפוסים אוניברסלים של חשיבה אנושית. וטען שדפוסים אלה משותפים לכל בני האנוש.

הרצון של בני אנוש להטיל סדר על המציאות הנצפית- המציאות הנצפית היא כיאוטית מבולגנת ואנו כבני אנוש לא מסגולים להכיל את הבלגן והמורכבות של זה. הקוגניציה שלנו מטילה סדר. לדוג': קו חוף לא באמת קיים זהו קו דימיוני. המציאות היא מבולגנת (קו חוף הוא דינאמי). למשל צבעי הקשת כשאנחנו מסתכלים הצבעים הם רציפים- אך אנחנו קוטעים אותם לצבעים נפרדים. אנחנו מסדרים המציאות ע"י מערכת של קיטועים. הסטרוקטורליזם מזהה בני אדם כיצורים שמשתוקקים לסדר ומשמעות ביקום שמסביבם. זיהוי זה הוא ניסיון לזהות ולזקק דפוסים טוען שבני אדם חושבים באמצעות מערכות הבינאריות.

הניתוחים הפורמליסטים שלו מביאים אותו לנסח מתוך מיתוסים מס' שאלות שמטרידות אנשים. לדעתו המיתוסים לא פותרים את השאלות אלא הם מספקים מסגרת קוגניטיבית כדי לעסוק בשאלות האלה. מספקים מדיום להתעסקות בשאלות.

ביקורות:

1.       הוא לא לוקח בחשבון את המימד של הזמן, היסטוריה ושינוי- הוא גם בכלל שלא מתייחס במבנים חברתיים אלא קוגניטיביים – הוא מתנהג כאילו המיתוסים האלה הם מעל הזמן.

2.       הוא לא מתייחס לפרשנויות שונות שיכולות להיות באותה תרבות עצמה על אותו המיתוס.

3.       אין פה ניסיון לקשור בין מבנים תרבותיים מקומיים להתנהגות חברתית דפוסים של ארגון חברתי – וזה בדיוק מה שאנתרופולוגים ניסו לעשות. 

נקודות חשובות לגבי הסטרוקטורליזם:

·        כל בני אדם חושבים באותו אופן מבני ההבדלים הם שטחיים המבנה אותו מבנה

·        אופן החשיבה הוא להטיל סדר על המציאות. הסדר הזה נכפה על המציאות ע"י קטיעתה ומיונה (דוגמת הקשת).

·        מיון התופעות נעשה לפי ניגודים בינארים המגדירים אחד את השני.

·        הקטגוריות המיוניות קשורות זו לזו ברשת מסועפת.

·        המיתוסים מאפשרים כלי להתמודדות פרדוקסים שאין להם פתרונות.

·        פרדוקסים אלה בגלל שהמציאות היא לא מסודרת כפי שאנו מנסים לכפות עליה

·        המוטיבים או הנושאים במיתוסים משקפים את הפרדוקסים האוניברסלים והם חוזרים על עצמם במיתוסים מכל העולם פשוט בקומפוזיציה אחרת או סידור שונה של המוטיבים בכל מיתוס.

הגישה הקוסמולוגית

גישה שהתפתחה מתוך הסטרוטקטורליזם של לוי שטראוס. גישה זו מנסה לייצר פאזל שיקשר בין סמלים והתנהגות חברתית, דפוסים של התנהגות חברתית והתחביר שמקשר ביניהם. לא מספיק לבודד את הסמלים או המטאפורות המרכזיות שדומיננטיות בתרבות מסוימת אלא מה שהקוסמולוגים מנסים לעשות גם לראות את סמלי המפתח, לראות את הקשר שביניהם וגם לראות את הקשר בין כל זה לבין ההתנהגות החברתית כאשר הרעיון המנחה את הניסיון הזה הוא ההתחקות אחר ההיגיון הפנימי של חברה ותרבות מסוימת. ההיגיון הפנימי והתחביר הפנימי של תרבות מסוימת. כל זה נעשה מתוך הבנה שכשאנחנו מסתכלים להבין חברה ותרבות מסוימת אנחנו עוסקים במין קוסמוס. משהו מאוד מורכב וגם סגור במידה מסוימת מבחינה קוגניטיבית.



המשך הסיכום בחלק ד'