גישת תרבות ואישיות
פרץ מגישתו של פרנץ' בואז שטען ליחסיות תרבותי כלומר אין שום דרך להשטיח את העיסוק החברות דרך מבנים כללים צריך ממש לעסוק בכל חברה כתופעה ייחודית
הפסיכולוגיה של תחילת המאה ה 20 הייתה מבוססת על מעט מאוד מחקר אמפירי - יותר תיאוריות. האנתרופולוגים ניסו לבדוק אותם בזמן אמת בשטח – והפניית הזרקור לילדות בעיצוב האישיות הושפעה מאוד מהפסיכולוגיה. מהתיאוריה שהשנים הראשונות מאוד תורמות לעיצוב האישיות.
האנתרופולוגים ששייכים לאסכולה זו ניסו להגיד שהאישיות היא תוצר של תהליך התירבות. דרך תהליך זה ילדים לומדים לחשוב בצורה שנכונה תרבותית, לומדים מודלים של התנהגות שנכונה תרבותית ואפילו לומדים מהם הרגשות שנכונים תרבותית בסיטואציה מסוימת. האישיות הזאת מעוצבת מתוך חוויות הילדות המוקדמות. הם החזיקו בחוזקה ברעיון שהאישיות מתעבת בשלבים המוקדמים של הילדות לא באו לבקר אלא להעמיק ע"י מבחנים בין תרבותיים.
מרגרט מיד – תצפיות על גידול ילדים וגיל ההתבגרות. מרגרט ריד הראתה שבנסיבות חברתיות אחרות גיל ההתבגרות הוא לא גיל ספציפי בו נערים ונערות חווים מתח קשה. היא הראתה סיטואציות חברתיות אחרות שבתוכה משבר במיניות, סטרס וכל אלה לא קורים לפי טענתה.
ביקורת על מרגרט מיד: מרכזית הייתה שכל הכתיבה שלה מבוססת על 9 חודשים בלבד של עבודת שדה בסמואה. שנית לאחר מותה התגלו יומנים שלה ורשימות שבאמצעותם למדה את השפה הסמואנית ודי ברור מרישומים אלה ומתקופת השהות הקצרה שלה שלא הבינה לחלוטין את השפה
גישת האופי הלאומי
האנתרופולוגים שמנסים לנסח אופי לאומי היו בעצם חלק ממאמץ מלחמתי מודע להילחם באויב. ניסו להבין תרבויות אחרות לא כדי להבין אותם אלא כדי לנצח. רות בנדיקט גויסה ע"י המודיעין האמריקאי שלא ידע מה לעשות עם היפנים על מנת לעזור לצבא האמריקני להתמודד עם היפנים ע"י כך שהיא תחקור אותם והיא תסביר את ההיגיון שעומד מאחורי ההתנהגויות שלהם.
בנדיקט ניסתה להסביר את ההתנהגות הקיצונית של היפנים שהאמריקאים רצו לדעת:
היא זיהתה אלמנטים, דפוסי מפתח חשובים שלדעתה מאפשרים את ההתנהגות הקיצונית
היררכיה- זאת תרבות מאוד היררכית שבה ילדים קטנים לומדים את גינוני ההיררכיה מגיל מאוד מאוד צעיר (הילד לומד לקוד קידות כבר משניו הראשונות על גב האם).
זכירת הילדות כ"גן עדן" ודחייה מהעולם הזה -הילד מקבל המון פינוק בשלבי הינקות שלו והרבה אהבה פיזית, דאגה, קבלה ובו זמנית לומד לכבד את האנשים הללו המעניקים לו אהבה. הוא לומד לפנות בצורה מכובדת לאמא ואבא שלו. כלומר, זכרונות הילדות הם מאוד חמים של חום ואהבה וקבלה ןבאיזשהו שלב בבגרות יש צורך "לפדות את הצ'ק" – הנתינה יכולה להיפסק ויש השתוקקות לחזור לתקופת הילדות החלומית. בנדיקט אומרת שצורת חינוך זו מייצרת :תרבות בושה" (shame culture) .ויש הבדל מהותי בין האמריקאים להם יש guilt culture. האמריקאים בעצם על רגשות אשמה מצפוניות, מוסריות. הסיפור המפורסם על "החטא ועונשו" בה אדם רצח זקנה ולא גילה עד שמצפונו לא נתן לו מנוחה. זוהי בעצם חשיבה מערבית. נובעת מהנצרות ששאבה את זה בעיקר מהיהדות.
לעומת זאת, החשיבה היפנית לא מבוססת על צו מצפוני מוסרי. היא מבוססת על הפחד מהבושה, שמישהו יגלה שאני עשיתי משהו לא נורמטיבי. פחד שמאפשר ליפנים לייצר מוסרייות דינמית. מאפשר תנועה – אין צו מצפוני אחד. הפחד הוא כל הזמן מפני בושה שלא יצחקו עליי. על מנת לא להיות מבוייש עליי ללמוד כל הזמן איך להתנהג לפי המצופה ממני בסיטואציות מסויימות.
סיכומים נוספים אודות סיכום גישות באנתרופולוגיה - חלק ב'