סיכום גישות באנתרופולוגיה חלק א'

התיאוריה האבולוצינסטית

אנתרופולוגיה של כורסא" – היו אנשים שישבו באירופה, ארה"ב או מערב המתועש במדינות קולוניאליסטיות וניסו לפרש ממצאים שהגיעו אליהם, אל כורסתם מידיהם של מטיילים, מיסיונרים והרפתקנים שהסתובבו באזורים אלה והביא משם חפצים, פסלונים, בגדים מסגים שונים וכלה במידע. מדובר במידע מאוד אקלקטי – לא מידע שהגיע מצורה מסודרת או תועד. פיסות ופיסות של חלקים שצירפו מכל הבא ליד. האנתרופולוגים של הכורסא עסקו בלאסוף את כל פיסות המידע ומהם הם ניסו להרכיב איזושהי תיאורית על שאפשר לכנותה אבולוציוניזם חברתי- תרבותי. באירופה התחילו לפרוח מוזיאונים. המוזיאונים התרוממו מהתשוקה הזאת להסתכל על האחר דרך הפריטים האלה שהביאו למשל ממצרים וניסו לסדר אותם בצורה הגיונית להביא סיפור. היה מאוד אופייני לתקופה ולעמדה שמתוכה כל זה צמח. הגבר הלבן המבוסס יושב על הכורסא ומנסה להבין את טבע האדם ומתוך המקום הזה התפתחה התיאוריה האבולוצינסטית. תיאוריה זו מנסה למקם תרבויות על ציר התפתחותית. תפיסה שמראש היא היררכית במהות שלה. תיאוריה זו מבינה תרבויות על ציר היררכי. יש תרבויות פחות ויותר מתקדמות. ובמודל החד קווי יש רק מסלול אחד של התפתחות שהיא אפשרית. לפי התיאוריה כל חברה באשר היא אם היא מתפתחת חייבת לעבר משלב X לשלב Y לשלב Z.

האבולוציאנסטים ייצרו מערכת של קטגוריות שעל פיה הם דירגו את החברות על פני הציר. המטרה הייתה ליצור קטגוריות מספיק אמינות כדי להצליח לשרטט את מסלול – הם השתמשו בפרמטרים כגון: טכנולוגיה והמשפחה. ההסתכלות היא לא על מה שיש כאן ועכשיו כעל חברה מסוימת כעל יחידה עם הגיון ספציפי שלה בשל עצמה אלא חלק מהיסטוריה מסוימת של התקדמות כאילו שיש חוק טבע שחברות שמתקדמות חייבות לעבור – מעין מסלול של מי שהופך להיות מודל עובר דרכו. מסלול ידוע מראש.

הגישה הפונקציונליסטית

הגישה הזאת מניחה:

1. חברה סגורה עם גבולות ברורים.


2. מוקד החקירה של הגישה הזאת הוא החברה ולא התרבות. עוסקים במבנים חברתיים לא נותנים את הדעת על משמעויות ספציפיות לתרבות מסוימת או למשמעויות סימבוליות.


3. כל מבנה שהם בוחנים הוא פונקציונלי לקיומה של החברה או של הפרטים בה.

2 גישות בפונקציונליזם:

1. של מלינובסקי – שמדבר על סיפוק צרכי הפרט לשימור היציבות בחברה. ואז חברה מסוגלת לשמור על סטאטוס קוו. ("מין בהדחכה" - מבנה המשפחה מבנה מטרינילאלי)


2. רדקליף בראון – לא על הפרט אלא על החברה בכללותה. בודקת איך פרקטיקות מסוימות הופכות לממוסדות למרות שיכול להיות שאינדיבידואלים לא מזדהים איתם בהכרח. מסודרות כך שיוצרות ומשמרות מבנה חברתי יציב. (יחסי קינטור)

2 דברים המרכזים שהם עשו:

1. לצאת מהכורסא- יצאו לעבודות שדה.


2. היטו את הכיוון של השאילה לכיוון תפקודי אופרציונאלי של הווה כנגד היסטוריה כלומר הפסיקו לשאול שאלות היסטוריות ועברו לשאלות של תפקוד בהווה.

האמינו שאנתרופולוגיה היא מדע והיו להן יומרות מדעיות. רדקליף הוביל וראה בעיני רוחו אנתרופולוגיה שמגלה את חוקי הטבע של חברות אנושיות. בדיוק כמו פיסיקה. תעשה זאת ע"י השוואות בין תרבותיות. השוואת דפוסי התנהגות בין תרבויות.