צרפתי בן למשפחת רבנים , פרופסור לפילוסופיה וסוציולוגיה .
הושפע רבות מהאקלים האינטלקטואלי של
צרפת בסוף המאה ה19 ובעיקר מהאסכולה החילונית שחיפשה בהתאם למורשתו של קונט אמות מוסר חדשות לחברה.
העובדה שאת הגותו כתב בתקופה שלא הכילה אירועים בעלי חשיבות היסטורית , לא מנעה ממנו לראות את תקופתו כתקופת שינוי ומעבר קריטית בהתפתחות האנושית.
הוא שאב השראה רבה מאוגוסט קונט וכמותו הוא מעמיד במרכז הגותו את הניגוד בין דת ומדע והצורך של החברה בקונסנזוס.
מחקרו יצא מתוך
ההוליזם המתודולוגי- האלהת החברה מעבר לפרטים הבודדים המרכיבים אותה, תוך קביעת המונח
עובדה חברתית- תופעה חברתית הנוצרת על ידי הפרטים ומוטלת עליהם כאילוץ חיצוני בתחום חברתי כלשהו. השפעה זו היא ברמת התת מודע, ולפרטים אין מודעות להשפעה זו. הוא קרא להתייחס אל העובדות החברתיות באופן משוחרר מתפיסות ודעות קדומות ולחקור תופעות חברתיות ע"י תופעות חברתיות אחרות.
הרעיון הפונקציונליסטי של דורקהיים הוא שכל תופעה חברתית היא בעלת תפקוד-השלכה חברתית.
המשבר של החברה המודרנית לדעתו מקורו בכך שהמוסר המושתת על הדת לא הוחלף במוסר אחר והזיקה בין הפרטים לקבוצה (סוציאליזציה) בחברות המודרניות-אינדווידואליסטיות יורדת לרמה המסכנת את החברה .
בחברות פרימיטיביות ומסורתיות הזיקה בין הפרטים השונים מכונה סולידריות מכנית והיא מבוססת על דמיון בינהם ועל קונסנזוס מוסרי - אחדות קוהרנטית של החברה המתבססת על הדת. הפרטים השונים בחברה זו הם "ברי החלפה". בחברה המודרנית הזיקה בין הפרטים מתאפיינת בסולידריות אורגנית שבה הקונסנזוס נובע (או מתבטא) בשוני ובתלות הדדית פונקציונלית . המעבר מסולידריות מכנית לסולידריות אורגנית ומחלוקה למגזרים לחלוקת עבודה מודרנית(התמחות) הוא הגורם לבעיות של החברה האירופאית אך עם זאת הוא תנאי וגורם הכרחי להיווצרות חירות הפרט בחברה העתידית.
הבעיה העיקרית בחברה האינדווידואליסטית-מודרנית היא אפוא לשמור על מינימום התודעה הקולקטיבית
הנחוצה כדי למנוע מהסולידריות האורגנית להגיע למצב של אנומיה והתפוררות חברתית.
דירקהיים ראה בסוציולוגיה ככלי לכינונו של מוסר חדש השואב את השראתו מהמדע וככלי לשמירה על התודעה הקולקטיבית. אכיפת התודעה והמשמעת החברתית תעשה ע"י קבוצות מקצועיות בעלות כוח פוליטי כלכלי וחברתי - מעיין שיחזור של האיגודים המקצועיים, שייקלו על שילוב הפרטים בחברה . דירקהיים ראה באיגודים אלו כשומרי נקודת האיזון בין חברה טוטליטרית לחברה שחבריה מנותקים וחסרי אונים.
בניגוד למרקס , דירקהיים אינו מאמין בנקיטת צעדים אלימים ומסרב לראות במלחמת המעמדות ובעימותים בין הפועלים למעסיקים מרכיב עיקרי של החברה העכשווית וכקונט סבר שעימותים אלו מקורם בחוסר ארגון ובאנומיה מסוימת של החברה המודרנית שאותם יש לתקן ע"י ארגון ,מוסר, ומחשבה רציונלית.
בעת שבחן את חברת העתיד, דירקהיים ייחס פחות חשיבות לאופי מוסדות השלטון והפוליטיקה ויותר חשיבות למידת התקשורת שבין ההמונים לשליטים. הוא ראה בחברת העתיד כחברה שהשלטון שלה הוא דמוקרטי
ומאופיין במגעים הדוקים של תודעתו עם המון התודעות האינדווידואליסטיות (העם).
הדמוקרטיה תוארה על ידו כמבנה פוליטי שבאמצעותו מגיעה החברה למודעות עצמית שלמה יותר ושבה החשיבה והביקורתיות הם בעלי היקף רחב.
התודעה הקולקטיבית -צווים ,איסורים , ערכים ואמונות דתיות
מוגדרת ב"חלוקת העבודה החברתית" כמכלול האמונות והרגשות המשותפים לממוצע הפרטים של חברה.
היקפה רחב וחזק יותר על פי דירקהיים בחברות בעלות סולידריות מכנית ואילו בחברות מודרניות עולה חלקה של המודעות האינדווידואלית.
סיכומים נוספים אודות אמיל דירקהיים 1858-1917