טענה מרכזית: ASD ו PTSD אלה מצבים נפרדים (אך קשורים אחד בשני) שיכולים לקרות לאנשים שנחשפו לאירוע חיים טראומטי. לא כל אדם שחווה
אירוע טראומטי יפתח מצבים אלה. מצבים אלה הם בעיה בריאותית ציבורית משמעותית. ASD לעתים אך לא תמיד מוביל להתפתחות PTSD.
עובדות חשובות: אירועים טראומטיים מתרחשים בלפחות - 50% מהאוכלוסייה.
אירוע טראומטי מוגדר כחוויה שבה אדם עבר, היה עד או התעמת עם אירוע שכלל מוות או פגיעה רצינית, באופן ממשי או שהיה איום לכך. ותגובה סובייקטיבית של פחד עז, חסר ישע או אימה.
ההבדל בין המצבים זה נקודת הזמן לאחר האירוע שבו מופיעים הסימפטומים.
ASD – תגובה מיידית לטראומה, עד 4 שבועות לאחר הטראומה
PTSD – תגובה כרונית יותר לטראומה המתחילה חודש לאחר הטראומה ונמשכת חודש לפחות לאחר מכן.
14% מהאנשים בארה"ב יפתחו את המצבים האלה בשלב מסוים בחייהם.
PTSD הוגדר במקור לתאר סימפטומים הנמשכים לאורך זמן שמופיעים מטראומה.
באותו הזמן התמקדו בעיקר בהגדרת התוצאות הפסיכולוגיות של לוחמים בויאטנם.
הניחו שהסימפטומים שהתמידו אצלם היו הארכה של אלה שהופיעו מוקדם יותר כתוצאה מהטראומה.
PTSD כרוני הוא כישלון של תגובת הדחק.
התחילו לחקור את התגובות המיידיות של הטראומה, התברר כי השורדים אכן חווים סימפטומים באופן מיידי כתוצאה מהטראומה.
ב ASD יש מאפיינים שאינם מתקשרים ישירות עם PTSD
PTSD לא מתרחש אצל כל מי שעבר
טראומה וזו אינה התגובה היחידה לטראומה.
ההתחלה של ה PTSD יכולה להידחות בכמה חודשים ואפילו שנים
ASD מצופה להתפתח ל PTSD, מעבר לזה, ASD ממוקד בסדרה שונה של סימפטומים שקודמים ומביאים ל PTSD לדוגמא ניתוק.
ניתוק למעשה אינו סימפטום של PTSD, אך אם אנשים מתנתקים בזמן טראומה הם נמצאים בסיכון יתר לפתח PTSD.
ASD וPTSD מאופיינים בהתפתחות של חודרניות, הימנעות, עוררות יתר בעקבות טראומה.
לאחר אירוע טראומה זה שכיח שיהיו לשורד מחשבות של האירוע שצצים לו בראש ושיחשוב על האירוע למרות חוסר רצונו בכך.
לפעמים יהיו לשורד סימפטומים פיזיולוגים – דפיקות לב חזקות, הזעה, וקצב נשימה מהיר, חוסר שינה, חוסר ריכוז, כעס, רגזנות כתגובה לזיכרון באירוע
סימפטומים לעוררות יתר: כוננות, דריכות, סריקת הסביבה לסימני סכנה, רגישות לרעש, תגובות קופצניות מרעש חזק או בלתי צפוי.
ההבחנה העיקרית היא ששני המצבים האלה הם תופעות בלתי נמנעות כתוצאה מלחץ.
מחקרים הראו כי ההבדלים ברמת ה PTSD תלויים בסוג הטראומה.
PTSD צפוי להתרחש בממוצע ב – 25% מהאנשים שנחשפו לטראומות עם רמה גבוהה יותר לסכנת חיים, לעומת אלה עם רמה נמוכה יותר של סכנה.
השכיחות ל PTSD במשך החיים גבוהה פי 2 אצל נשים מאשר אצל גברים.
גורמי הסיכון מחולקים לשתי קבוצות: אלה הקשורים לאירוע הטראומטי, ואלה הקשורים לאדם שחווה את האירוע.
סיכונים להתפתחות ASD : מין נקבה, רמה גבוהה של דיכאון כתוצאה מהאירוע, צורת
התמודדות מסוג הימנעות, וחומרת האירוע הטראומטי.
סיכונים להתפתחות PTSD: כוללים את הסיכונים לASD ובנוסף – היסטוריה של
לחץ, התעללות או טראומה, היסטוריה של בעיות התנהגותיות או פסיכולוגיות, הפרעות פסיכיאטריות קודמות, פסיכופתולוגיה, גורמים גנטיים, חשיפה עוקבת להפעלה מחדש של גורמים סביבתיים, תגובה פסיכולוגית התחלתית לטראומה כמו הרדמה רגשית, הפרדה מוקדמת, קיום קודם לכן של הפרעות חרדה ודיכאון בזמן הטראומה, PTSD של הורים.
PTSD בדרך כלל לא מתרחש לבד, אלא בליווי
תופעה נוספת.
בעצם קבוצות מסוימות רגישות יותר להתפתחות PTSD ותופעות פסיכיאטריות נוספות.
סימפטומים לדיכאון מופיעים לעתים קרובות אצל ניצולי טראומה עם PTSD
נוכחות דיכאון כתוצאה מוקדמת מהטראומה קשורה להתפתחות עוקבת של PTSD. זה נוגד את הגישה שתופעות נלוות לPTSD משקפות תוצאות משניות לPTSD. מניחים במקומה כי סימפטומים פסיכיאטריים נוספים משפיעים על נוכחותם של הסימפטומים ל PTSD.
ישנם טיפולים לטיפול בASD וPTSD: יש טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, פסיכותרפיה, וטיפול בתרופות. בדרך כלל נחוץ להשתמש בשילוב של סוגי טיפולים בטיפול ב PTSD.
בדרך כלל קל יותר לטפל בASD מאשר בPTSD, מה שאומר שכדאי לטפל בתופעה כמה שיותר מהר.
סיכומים נוספים אודות ASD and PTSD