פאשיזם ונאציזם אחד מדרכי הביטוי המגובשות ביותר לכוח השלישי היה הפאשיזם.
מתאפיין בהדגשת הרגש, העבר והאדרתו,
האדרת סמלים, שמות ומקומות היסטוריים מן העבר הרחוק מקבלים חשיבות מחודשת ומעמד מרכזי.
הדגישו את הטוהר, העדר השחטה בידי המודרניזם, ההרמוניות, מיתוס
הנעורים הבריאות החוסן והכוח.
כפועל יוצא של האדרת הנעורים והכוח, התפתח מיתוס של אלימות כביטוי לספונטאניות בלתי רציונאלית וכדרך למימוש הגבריות. במישור הלאומי הפירוש – מלחמה.
המלחמה איננה אמצעי להשגת יעדים כלשהם אלא דבר העומד בזכות עצמו.
נאציזם – המיוחד והשונה מבחינה רעיונית הנאציזם היה שונה מהפאשיזם האיטלקי ומתנועות פאשיסטיות אחרות בכמה תחומים מהותיים ביותר.
הנאציזם היה קיצוני בהרבה מתנועות אחרות כמו בעיקרון המנהיג.
ההבדל המהותי נמצא בהיבטים של הגזענות והאנטישמיות.
עם וגזע הוא המרכז לכל השקפת עולמו של היטלר ובתוך זה היהדות כמוקד. בעיני היטלר כל דבר וכל מקום קשור ליהודים ולמעשה אין מקום פנוי ממנו.
היהודים § גזע שחי בגרמניה ומסרב להיטמע בעם הגרמני ולהתכחש לרגשותיו.
§ יצר הכסף
והשלטון - מתאפיינים ברדיפת כסף ולא בוחלים בשום אמצעי להשיג עוד.
§ פועלו יביא לשחפת הגזע.
האנטישמיות הנכונה § אנטישמיות רגשית – מתבטאת בצורה של פוגרומים.
§
האנטישמיות התבונית – צריכה להוביל למאבק חוקי מתוכנן ולסילוק זכויות היתר של היהודי שהוא מחזיק בהם ונבדל מזרים אחרים החיים בנינו.
§ מטרתה הסופית – של האנטישמיות התבונית חייבת להיות הרחקת
היהודים באופן מוחלט.
§ היהודים מסכנים את העולם ב: קלקול המידות על ידי האדרת החומרנות – יצר הכסף והשלטון, בלבול של דעת הקהל של תודעת ההמונים – היהודים הם מחלה כסוכת מרפא של המין האנושי כי הם פוגעים מצד אחד בהערכה ובתודעה ומצד אחר בטוהר הגזעי.
סיכומים נוספים אודות בימי שואה ופקודה: עליית הנאציזם חלק שני