עיקרי המאמר: המאמר בוחן את מבנה המשפחה בישראל בהשוואה למבנים ותהליכים מקבילים בעולם המודרני (לעומתו היא משפחתית יותר),
על ציר של זמן (לעומתו היא משפחתית פחות) ובהתאם להשוואה בין מגזרים שונים בחברה (עדות, דתות, יישובים).
מאפייני המערכת המשפחתית הפוסט גרעינית, במדינות המתועשות: 1. הפרטים המשתייכים למשפחה יותר אוטונומיים ופחות תלויים הדדית.
2. הערכים המרכזיים הם של הגשמה עצמית וחיפוש אחר האושר האישי.
3. פוחתת
יציבות המשפחה, רשתות הפיקוח החברתי מתרופפות ויעילותם פוחתת.
4. נמשך מעבר הפונקציות מהמשפחה למערכות חברתיות אחרות.
5. ערכי שוויון חודרים למשפחה והופכים יחסי סמכות ודומיננטיות לבלתי מקובלים.
6. קיימים דפוסים חלופיים לחיי משפחה: משפחות חד הוריות, חד מיניות וכו''.
השינויים על ציר הזמן שחלו במדינת ישראל: בעקבות הקמת המדינה חלה מהפיכה דמוגרפית ששינתה את מבנה האוכלוסייה היהודית הישראלית. הגירה עצומה שהורכבה ברובה מיוצאי אסיה-אפריקה גרמה להופעת תכונות דמוגרפיות אופייניות לחברות מסורתיות (ירידת גיל, הכנסה, השכלה וכו'')
כתוצאה מכך ניתן לצפות שביחס לחברות מתועשות אחרות ישראל היא חברה המאופיינת ע"י משפחתיות גבוהה, ואילו ביחס לזמן ( משנות ה50- עד שנות ה80-) תתגלה ירידה במשפחתיות. המשפחה בישראל לעומת מדינות אחרות: בהשוואה למדינות מתועשות אחרות במערב וכן במזרח אירופה ישראל היא חברה המאופיינת ע"י משפחתיות גבוהה. הדבר מתבטא בשיעור גירושים נמוך, ברמת פריון גבוהה ובאחוז קטן של לידות מחוץ לנישואים.
המשפחה בישראל על רצף זמן: למרות המגמה הכללית של הירידה במשפחתיות בישראל על רצף זמן, ניתן להבחין בשינויי כיוון במגמה זו במדדי המשפחתיות (שיעור הנישואים, הגירושין והילודה הופך את כיוונו במהלך 40 שנות המחקר).
הסברים ליציבותה ולמרכזיותה של המשפחה בישראל: 1.
מדינה במצור: המלחמות, תודעת המצור והסכנה של משבר בטחוני עשויות לחזק את המשפחתיות במספר דרכים:
א.נוכח סכנה גובר רצון הפרט להתקשרות אינטימית. כתוצאה מכך עולה נטיית הבודדים לייסד משפחות. שיעורי הנישואים אחרי התפרצות פעולות איבה אכן עולים.
ב.ההורים הישראלים מושפעים מן הסכנה של נפילת בניהם משפיעה ותכנון המשפחה נעשה בהתאם לתחושה זו. שיעורי הילודה אחרי התפרצות פעולות איבה אכן עולים.
ג.שירות המילואים הממושך המונהג אצל גברים בישראל מגביר את התלות ההדדית בין בני הזוג ויוצר אווירה פחות נוחה לפירוק (שעת חירום). אכן נרשמה עצירה זמנית במגמת העלייה בשיעורי גירושים בתקופות מלחמה.
2.
מוצא עדתי:בשל העלייה המאסיבית מאסיה-אפריקה ובשל ריבוייה הטבעי הגדול יותר של אוכלוסייה זו חל מהפך דמוגרפי בישראל, וממדינה שרובה המכריע הורכב מיוצאי אירופה, הפכה ישראל למדינה שרובה מורכב מיוצאי אסיה-אפריקה.
תחילה עלו הדפוסים המסורתיים במשפחה, אך בשנות השבעים פחת כוחם.
הסיבה לכך: חילופי הדורות גרמו לעליית שיעור ילדי הארץ (בעיקר של יוצאי עדות המזרח) ואלה אימצו את דפוסי המשפחה של הוותיקים (יוצאי אירופה).
הממצאים:
א.פריון כולל: עליית שיעור בני עדות המזרח גרמה להתגברות הפריון במשפחה. אולם, משנות ה70- חלה ירידה הדרגתית בפריון - שיעורי הילודה בקרב יוצאי אסיה-אפריקה ירדו בצורה ניכרת. נוצרה התקרבות בפריון קבוצות המוצא והופיע דפוס דומיננטי של משפחה בינונית.
ב.יציבות המשפחה: עליית שיעור בני עדות המזרח גרמה לירידת שיעור הגירושים במשפחה. אולם, משנות ה70- עלה שיעור הגירושים מחדש, כאשר בקרב יוצאי אסיה-אפריקה שיעור הגירושים קטן בהרבה בהשוואה ליוצאי אירופה ואמריקה.
&nbsbsp; ג.נישואים בין עדתיים: המשפחה הישראלית מהווה חלק אינטגרלי מההשתלבות הבין עדתית. שיעור הנישואים הבין עדתיים עלה פי 3 משנות ה50-. שינוי זה מציין התקרבות חברתית בין עדתית ותורם למיזוג נוסף בעתיד (שיפור נוסף ביחסים הבין עדתיים).
3.
דת ומסורת:
מעמדה הייחודי של הדת היהודית בישראל תורם לחיזוק המשפחה הן בקרב החוגים הדתיים והמסורתיים והן במידה מסוימת בקרב הציבור החילוני. שיעור הגירושים בקרב האוכלוסייה הדתית נמוך בהשוואה לחילוניים ואילו שיעור הילודה גבוה.
הדת ומוסדותיה משפיעים על הציבור הרחב לכיוון חיזוק המשפחתיות במספר דרכים:
א.ישירות: ע"י הסברה והשתתפות בטקסים. חיים יהודיים מלאים ייתכנו רק במסגרת המשפחתית.
ב.בעקיפין: באמצעות שיפוט וחקיקה. חוק שיפוט בתי דין רבניים מסר בידי בתי הדין הרבניים את הסמכות העליונה בענייני נישואים וגירושים. בתי דין אלה עושים מאמצים ניכרים לשמירה על שלמות המשפחה:
i.דחיית ביצוע הגירושים בניסיון להשיג שלום בית.
ii.דרישת הוכחות ישירות לטענת אי נאמנות מצד בן הזוג.
iii.הטלת סנקציות כספיות על בן הזוג הנתפס כ"אשם" בגירושים לדעת בית הדין.
4.
פיקוח חברתי:
האנונימיות בחברת ההמונים, שאינה מאפשרת פיקוח חברתי יעיל, נחשבת לאחד הגורמים להתפוררותה של המשפחה הגרעינית. בישובים קטנים, בהם רשתות הפיקוח החברתי צפופות ויעילות, המשפחה יציבה יותר מאשר באזורים עירוניים מובהקים.