הנסיבות שהובילו לעליית המפלגה הנאצית לשלטון חלק ב''

הגורמים לעליית הנאצים לשלטון – התמוטטות הרפובליקה הוויאמרית (1929-1933) הסיבות להתמוטטות הרפובליקה הוויאמרית ולמינוי היטלר לקנצלר המשבר הכלכלי בעקבות השפל הכלכלי בעולם, גידול האבטלה בגרמניה, המיתון העמוק וצמצום הייצור, נוצר משבר כלכלי שהוביל למשבר חברתי ופסיכולוגי ולהרס האמונה בסדר הקיים, שתורגם לכישלון מוחלט של הרפובליקה הוויאמרית. המשבר הכלכלי חיזק את הקצוות הפוליטיים והכמיהה לגורם חזק אנטי-רפובליקני שיחלץ את גרמניה מהמשבר יצרו רקע ציבורי נוח לתמיכה בנאציזם, שהבטיח מוצא מההשפלה הלאומית ומהשפל הכלכלי. עוד לפני "המשבר הגדול", אך במיוחד מאז שהוא התחיל להשפיע, זכתה המפלגה הנאצית להצלחות מקומיות ואלה גדלו ככל שהמשבר החריף והאבטלה גדלה. בשנת 1930 זכתה המפלגה ב-18.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכה להיות לשנייה בגודלה. אפשר היה להבחין כי אין מדובר בהצלחה מקרית או חד-פעמית. בבחירות מקומיות או בבחירות לאיגודים שונים, הצליחו הנאצים הצלחה ניכרת. כאשר המשבר המשיך להעמיק והאבטלה צמחה, ההצלחה גברה עוד יותר ובשנת 1932 זכה היטלר למעלה משליש הקולות למשרת הנשיא ואילו הנאצים זכו ל-37.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכו למפלגה הגדולה במדינה. השיקול של היטלר היה שמוטב לנסות להגיע לשלטון בדרך חוקית מאשר במרד. השיקול הוכיח את עצמו.   המשבר הפוליטי-שלטוני המפלגות של המרכז הפוליטי, המחזיק את הפוליטיקה, הולכות ומתרסקות ואילו השמאל (המפלגה הקומוניסטית) והימין הקיצוני (המפלגה הנאצית) מתחזקים והם מעוניינים לחסל את הרפובליקה. הם רוצים להשתמש במערכת הדמוקרטית כדי לחסל את הדמוקרטיה. הממשלה, שנשענה בעיקר על מפלגות השמאל המתון ומפלגות המרכז, לא הצליחה לשכנע ביכולתה לחלץ את הגרמנים מהמשבר וכוחה הלך וירד. בשנת 1932 כבר היה רוב ברייכסטאג למתנגדי הרפובליקה ולמעשה המשטר הדמוקרטי חדל מלהתקיים כבר ב-1930. הנאצים ניצלו זאת טוב יותר וגם השליטו טרור, וכך, באמצעות הדמוקרטיה יחד עם כוח הזרוע, זכו בשלטון. אין לדמוקרטים רוב בפרלמנט והם לא יכלו להעביר חוקים. הייתה אנרכיה פוליטית. הנשיא מפעיל את המערכת הפוליטית באמצעות צווי חירום. כך למשל הוסמך הנשיא לפזר את הפרלמנט, להכריז על בחירות חדשות ולמנות ראשי ממשלה במטרה להבטיח שהמדינה תתפקד. תוספות: - היו מערכות בחירות תכופות. - חוסר שיתוף פעולה בין הסוציאליסטים והמרכז לבין הקומוניסטים להצלת הרפובליקה. - חילופי שלטון מהירים וחוסר יציבות. - אנרכיה מתמשכת שבסופה מסמיך הנשיא את אדולף היטלר להקים ממשלה בראשותו.   התחזקות המפלגה הנאצית "מפלגת הפועלים הגרמנית לאומית- סוציאליסטית" (המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית), נטלה על עצמה את התפקיד לערער את יסודות הרפובליקה החדשה. היא גייסה חברים להילחם ב"השפעות הזרות" על טוהר הגזע (כולל ה"השפעה היהודית"), במגמות אנטי-לאומיות, בהסכמי ורסאי ובמהפכה הסוציאליסטית. המפלגה נחשבה למפלגת אצולה ושל הבורגנות הגבוהה ולכן לא נשאה חן בעיני פועלים ובורגנים מהמעמד הנמוך יותר. השם "מפלגת הפועלים" ניתן לה בהמשך וגרם לכך שהיא הבטיחה לאחוז בשני הקצוות- הלאומי והסוציאליסטי". בשנת 1920 נערכה אסיפה מיוחדת שבה התקבלה תוכנית המפלגה בת 25 הנקודות וביניהן היו איחוד כל הגרמנים בגרמניה גדולה בהתאם לזכותם של כל העמים להגדרה עצמית ,ביטול חוזי ורסאי וסן ז''רמן, רק בני העם הגרמני יחשבו לאזרחים, היהודים לא יכולים להיות בני העם וכו''. ככל שהמצב התדרדר, כך התחזק כוחה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית (הנאצים). ככל שהאבטלה גדלה והמשבר הכלכלי-פוליטי העמיק, כך גדל כוחה של המפלגה הנאצית. כמו כן, נעשה שימו בתעמולה רב-צדדית לקעקוע הרפובליקה (בין השאר באמצעות הפצת העיתון "דער שטירמר" ("המסתער") שבו הופיעו תמונות של היהודים ובהן הובלטו הדחייה, הכיעור ובעיקר ההשתוקקות של היהודי לנערות גרמניות בהירות-שיער) וגם שימוש באלימות וטרור (פלוגות הסער (S.A) שהי ומופקדות על שמירת הסדר באסיפות המפלגה והיו מפרי הסדר באסיפות של מפלגות אחרות. הם נלחמו ברחוב נגד יחידות מקבילות של קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים והטילו פחד על יריביהם. כמו כן הוקמה גם תנועת נוער, הנוער ההיטלראי.