האר"י - רבי יצחק לוריא

האר"י - רבי יצחק לוריא
(1572-1534)
האר"י (הרב יצחק לוריא) היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ואחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות חכמת הקבלה לאורך כל הדורות.
תולדות חייו מרתקים ואפופי מסתורין, החל מרגע לידתו, שבו התבשר אביו כי בנו נועד לגדולות, ועד למותו הפתאומי בביתו הצופה אל הנוף ההררי סביב העיר צפת.
האר"י נולד בירושלים בשנת 1534. כשהיה בן שמונה נפטר אביו, ולאחר מותו סבלה המשפחה מקשיים רבים. כדי לשפר את מצבם החליטה אמו לקחת את יצחק הצעיר ולעבור לגור עם דודו במצרים, שם העביר את מרבית שנות חייו.
כבר בשנות בחרותו הסתגר האר"י בחדרו במשך שעות וימים. הוא התעמק בפרשיות ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה, וניסה להבין את משמעותו הנסתרת הגבוהה.
אגדה עממית מספרת שהוא זכה ל"גילוי אליהו" ולמד את ספר הזוהר מ"פיו". הזוהר היה כל עולמו של האר"י.
באותם ימים שימשה צפת מרכז ללומדי תורת הסוד, והם נהרו אליה מכל קצוות הארץ. יתרה מזאת, יש לזכור כי צפת שוכנת לצד הר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי. בשנת עלייתו של האר"י לצפת פקד חורף קשה את מצרים. הגשמים היו חזקים מנשוא, רוחות עזות תלשו גגות מבתיהם, והנילוס עלה על גדותיו וכיסה כפרים שלמים בנחלי בוץ ומים. האגדה מספרת שבאחד הלילות הסוערים ביותר של אותו חורף נורא, "נתגלה" אל האר"י אליהו הנביא, אמר לו שקצו קרוב, ושעליו לקחת את משפחתו ולעלות לעיר צפת מכיוון ש"כבר מחכים לו שם". עוד מספרת האגדה, ששם הוא ימצא את תלמידו חיים ויטאל, "אותו תמשח תחתיך, תסמוך ידך עליו ומסור לו כל חכמתך, כי הוא ימלא מקומך, וכל עצמותך לא באת לעולם אלא לתקן נשמתו של רבי חיים, כי היא נשמה יקרה".
על כן ב-1570, בהיותו בן 36, שם האר"י פעמיו אל ארץ ישראל.
למעלה מ-1,500 שנה הוסתרה חכמת הקבלה על ידי גדולי המקובלים. הם נהגו להשכים קום בחצות הלילה, להדליק נר ולהגיף את חלונות החדר כדי שקולם לא יישמע. בחרדת קודש היו פותחים את ספרי הקבלה ומנסים לגלות ולהבין את המציאות הנסתרת מחושינו. באותם ימים למדו קבלה בסתר, בדלתיים סגורות. המקובלים חששו להוציאה אל מחוץ לחדרי חדרים שמא תפורש שלא כראוי – הדור עדיין לא היה בשל לכך. שנים ארוכות חיכתה האנושות למורי הדרך המתאימים שיפתחו את שערי חכמת הקבלה לכל אדם. והנה הגיעה העת.
הגעתו של האר"י לצפת ופרסומו ברבים של ספר הזוהר באותן שנים היו סימן שהגיעה העת לפרסם את סודות הקבלה ברבים.
קשה לתאר את שיעור קומתו ואת גודל חשיבותו של האר"י. בתוך שנתיים ומחצה בלבד הצליח להותיר חותם כה עז בהיסטוריה של המחשבה הקבלית. עם זאת, האר"י מעולם לא העלה את דבריו על הכתב, וכל משנתו הקבלית ידועה לנו רק מכתבי תלמידיו.
כיום מקובל לראות ברבי חיים ויטאל את ממשיך דרכו וגדול תלמידיו. עם היצירות החשובות שפרסם ר'' חיים ויטאל, ובהן תורת הקבלה של מורו, נמנה ספר " עץ החיים" – בו פרס חיים ויטאל את משנתו הקבלית של מורו בצורה מדעית, בהירה ופשוטה. כמו-כן לוקטו דברי האר"י בסדרה של שמונה ספרים בשם "שמונה שערים". בסדרה זו אפשר למצוא בין היתר הסבר מקיף ומרתק על תורת הגלגולים.
בצפת עמד האר"י בראש חבורת מקובלים שהייתה מכונה בפי כולם "גורי האר"י". בין חבריה היו ר'' שלמה אלקבץ (מחבר הניגון העממי המפורסם "לכה דודי") וגיסו של האר"י – המקובל הגדול ר'' משה קורדובירו (הרמ"ק), מחברו של הספר "פרדס רימונים".
אף על פי שקורדובירו הלך לעולמו בתוך פחות משנה לאחר בואו של האר"י לצפת, מספרת האגדה שהוא היה הראשון שהכיר בגדלותו ושימש לו כחבר וכתלמיד.
סמוך לפטירתו אמר עליו ר'' משה קורדובירו את הדברים האלה: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה... שבימי היו הצינורות סתומים... ובימיו יתגלו הצינורות... ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י".
מן הדברים עולה שהרמ"ק עצמו הועיד את האר"י להיות ממלא מקומו ויורשו וציווה על תלמידיו לקבלו כרבם.
האר"י נסתלק בה'' באב של"ב (1572), לאחר שחלה במגפה שפרצה בצפת. בן 38 שנה בלבד היה במותו.
הופעתו של האר"י בעולמנו הביאה עמה תקופה חדשה של התפתחות רוחנית ואנושית. האר"י נמנה עם גדולי המקובלים והיה בין הראשונים שלהם ניתנה "רשות מלמעלה" לפתוח את שיטת לימוד הקבלה בפני ההמונים. גדולתו הייתה בכך שהשכיל להפוך את חכמת הקבלה משיטה המיועדת ליחידי סגולה לשיטה המתאימה למספר רב של נשמות המוכנות כעת לעלייה רוחנית. שיטת התיקון שייסד הובילה לפתיחת חכמת הקבלה בפני רבים, ולשיטה ברורה לתיקון עם ישראל והעולם כולו.
כותב על כך הרב יהודה אשלג (בעל הסולם) כבר בשנת 1945, בחיבורו המפורסם "הקדמה לספר הזוהר", והוא מדגיש בדבריו את חשיבות הפצת חכמת הקבלה בימינו: "...טרם התחילו להתגלות הכלים, הייתה חככלל וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם. אלא בזמן האר"י ז"ל, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהעלם, על ידי נשמת האלקי ר'' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה, ועל כן גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד כל הראשונים שקדמוהו.
"ועם כל זה, כיון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי (שהוא נפטר בזמן ה'' אלפים של"ב כנודע.) על כן לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קניין ליחידי סגולה מועטים. שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם.
"וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב'' אלפים (אלפיים שנה) האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאוד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם..." הקדמה לספר הזוהר (אות ס"ב)