יחידה 5 - התגבשותה ועיצובה של המדיניות האנטי יהודית בן השנים 1933-1939 1 מה העסיק את היטלר בראשית ימי שלטונו. מטרתו של היטלר – ביסוס שלטונו ופגיעה בכל הכוחות הפוליטיים שמסוגלים היו להרחיקו ממטרה זו. לכן בשנים הראשונות לשלטונו של היטלר לא נוהלה
מדיניות אנטי יהודית מאורגנת. היטלר הבין מה סדר העדיפויות שתאמו את הנסיבות באותם הימים.
2 לקראת חרם ה 1 באפריל היוזמות לפעולות נגד היהודים הגיעו דווקא מדרגים נמוכים במפלגה
הנאצית ולא מהשלטון.
הייתה נטייה להפנות את הזעם נגד אויבי המדינה ובמידה בולטת במיוחד נגד היהודים.
לאחר הבחירות לרייכסטאג הלכו ורבו הפגיעות ביהודים וגם אז התחילה תנועת ההגירה לחוץ לארץ.
מטרות אהודות במיוחד לפגיעה היו חנויות של יהודים ובמיוחד בתי הכולבו. מטרות אלה היו נושאים מקובלים בתעמולה האנטישמית שכן הם סימנו את התרבות המודרנית ההמונית ואת התחרות הקפיטליסטית המחסלת את האזרח הקטן וההגון.
הנאצים הדגישו את הנושא הזה בתעמולת הבחירות – האוכלוסייה הנאציונאל סוציאליסטית לא תסבול עוד את המשך קיומם של חנויות כלבו יהודיות.
הפגיעה הייתה בדרך כלל פגיעה של חרם כלכלי ולא פגיעה פיזית בהכרח.
משמרות של ה אס-אה מנעו מדי פעם כניסה לחנויות יהודיות, לעיתים סימנו אותה ולעיתים צילמו אנשים שקנו בכל זאת אצל יהודים.
פעולות יחידים לא היו מאורגנות על ידי המרכז השלטוני בברלין והשלטון ראה בפעילויות אלה סכנה לסדר ולשלטון ולארגון. היה כאן ניסיון לא רק לכפות על ההנהגה פעילויות אלא גם ביטוי לעצמתם של כוחות פנאטיים במפלגה שהיטלר לא שלט בהם שליטה מוחלטת.
האס-אה היה באותה התקופה כוח אדיר.בשורותיו ובשורות הכוחות המסונפים אליו – ברית הנערות הגרמניות, האסאס – חייל התחבורה של האס-אה – היו חברים אז כארבע מיליון אנשים.
בעקבות זאת קיבל היטלר החלטה לערוך חרם כלכלי כללי על היהודים בגרמניה.
מבחינה תעמולתית – החרים היה צריך לציין את ראשית המסע לדחיקת השפעתם המופרזת והזיקה של היהודים בגרמניה.
מבחינה פנימית – היה ניסיון לתעל את הדחף הסוער שבשורות המפלגה.
בעמ' 12 פירוט תוכנית החרם הוראות הביצוע לחרם הדגישו שמירה על המשמעת, הסדר וחוסר האלימות נגד היהודים. המפלגה הנאצית רצתה להוכיח בכך את שליטתה באנשיה ואת העובדה שלא מדובר באספסוף. מלבד זאת הייתה קיימת התחשבות בדעת הקהל בחו"ל.
החרם כוון נגד יהודי גרמניה בלבד ויש אזהרה מיוחדת שלא לפגוע באזרחים יהודיים מחוץ לארץ. היה החשש מתגובות של ממשלות בעולם נגד פגיעה באזרחיהן.
החרם היה צריך להיות ללא הגבלת זמן מראש. מהדברים עולה כי הוראת הנהגת המפלגה על הפסקת החרם הייתה צריכה לבוא עם השגת המטרה – הוצאת היהודים מעמדות ההשפעה הכלכליות.
סיבות החרם לפי תעודה זו – בעמ' 12 – הסיבות היו הגנה על העבודה הגרמנית מפני הניצול היהודי, תעמולת הזוועה היהודית נגד גרמניה.
3 החרם והשלכותיו – 1 באפריל 1933 א. הישגיו של החרם מנקודת ראותם של המפלגה הנאצית · החרם שימש כמפגן כוח של המפלגה הנאצית – וזה היה חלק מהשלטת שיטות הטרור במדינה מצד אחד ומצד שני משיכת המהססים אל שורות המפלגה.
· החרם בא להוכיח בעיקר את נחישות דעתה של המפלגה הנאצית של השלטון להגשים מטרותיה בנוגע למדיניות האנטי יהודית.
· מבחינה סמלית יש לשים לב כי היום בו התקיים החרם היה יום שבת. גם אם רוב יהודי גרמניה לא היו שומרי מצוות, יש להתייחס לעובדה שהפגיעה הסמלית היא במועדים ובתאריכים של יהודים.
· החרם נפסק לאחר שלושה ימים כאשר הוא מלווה בכרזות נגד היהודים.
· כלפי חוץ הגרמנים הדגישו כי כל השמועות על פעולות נגד קבוצות בכלל או נגד היהודים בפרט בגרמניה הם בבחינת שקר וכי בגרמניה שורר שקט ושלווה.
· היהודים סבלו ממכה כלכלית קשה בעקבות החרם.
· יהודים החלו להיות מורחקים מגופים ואיגודים בהם היו חברים.
ההצלחה התבטאה בעיקר ברושם על האוכלוסייה בגרמניה, על היהודים ועל משקיפים מבחוץ.
ב. הבעיות שהתעוררו בשל החרם · הופעלו לחצים רבים על הפסקת החרם הן בתוך השלטון הגרמני והן ממדינות חוץ ששמעו על החרם.
· בעקבות לחצים אלה נתן היטלר הוראה להפסיק את החרם.
· היטלר היה מודע לסכנות שיש לחרם מבחינת התדמית של גרמניה בעיני מדינות חוץ. לכן נתן היטלר הוראה להפסיק את החרם לאחר יום אחד בלבד. מעובדה זו ניתן ללמוד כמה דברים:
1. היטלר היה אדם מציאותי והתחשב באותה תקופה בדעת הקהל ובסכנות שיכולות להישקף לגרמניה בעקבות החרם.
2. מעמדו של השלטון הנאצי בגרמניה ומעמדה של גרמניה בעולם היו עדיין פגיעים ביותר. החרם לא תרם למצבה הכלכלי העגום של גרמניה באותה התקופה.
· הייתה בעיה להגדיר איזה בית עסק הוא יהוד ואיזה לא. השאלות התעוררו בגלל העובדה שבתי עסק יהודיים רבים מממומנים על ידי בנקים גרמניים.
· התעוררה בעקבות זאת שאלה נוספת מיהו בכלל יהודי.
· משתי הנקודות האחרונות תרמו אף הם להפסקת החרם של 1 באפריל.
החרם מבחינת הגרמנים לא היה כישלון והוא היה נקודת מפנה בהתייחסות של הנאצים ליהודים 5 חקיקה אנטי יהודית ·
החוק להחזרת הפקידות המקצועית הלאומית על קנה 1933 מניעת החדירה של היסודות היהודיים לתוך השלטון והגופים הציבוריים בשלטון הגרמני. חוק האוסר על יהודים לכהן בתפקידים ציבוריים בממשל הגרמני. (החוק בעמ' 27 ו 28). החוק קרא לפטר את כל העובדים היהודים מהתפקידים הציבוריים.
· שאלה 7 חשובה. היקף תכולתו של החוק – מי נמנה עם הפקידות המקצועית? ההיקף הוא מרחיק לכת מאחר שהוא כולל פקידים במשרדי הממשלה המרכזית, במשרדי הממשלות המדינות, בעיריות וברשויות המקומיות ובחברות ממשלתיות – כמו הביטוח הלאומי.
·
סעיף האריות: בחוק זה שולב לראשונה מושג גזעני ובלתי מוכר בחוק הגרמני – לא ארי. כאן הוגדר לראשונה מיהו יהודי על פי הגרמנים. בעמ' 29. די היה ביהדותו של אחד הסבים – ברבע מדמו כדי שאדם יחשב ליהודי מלא. הגדרה זו הייתה חמורה מאוד והחזירה לחיק היהדות אנשים שהוריהם או אפילו סביהם התנצרו או נישאו בנישואי תערובת.
·
דחיקת ההשפעה היהודית בחיים הציבוריים: הוצאת הרופאים היהודים מקופות החולים.
מורים ומרצים הוצאו מבתי ספר ומאוניברסיטאות.
הכללת פרופסורים ונוטריונים בקריטריון פקידות מקצועית – איסור קבלה של יועצי מיסוי יהודיים.
הוצאת רופאי שיניים וטכנאי שיניים מקופות חולים
מניעת סיוע מזוגות צעירים שאחד מבני הזוג הוא לא הארי.
ביטול התאזרחותם בעיקר יהודים מהגרים ממזרח אירופה שהתאזרחו מאז סוף שנת 1918, חיוב עורכי דין ליישם את סעיף האריות.
הקמת הלשכה הארצית לתרבות
הפתוחה רק בפני הארים.
חוק האוסר על יהודים או על נשואים ליהודים לערוך עיתון גרמני.
חוקים אלה פגעו בעיקר באינטלקטואלים יהודיים. הדבר ביטא את הרצון לדחוק את השפעתם של היהודים בחיים הציבוריים. היהודים הוצאו מעמדות מפתח ציבוריות ושלטוניות. נוסף לכך התחיל להיות מודגש מעמדם הנבדל של היהודים חברה הגרמנית – החל תהליך של דיסימילציה – היבדלות.
הפגיעה הכלכלית הממשית של חוקים אלה הייתה פחות חשובה אף כי רבים נפגעו והיוו מעמסה על הציבור היהודי שהתארגן לשם כך פעולות של ייעול.
·
חוקי נירנברג השנים 1934 1935 · בשנה זו הייתה רגיעה בתחום החקיקה האנטי יהודית.
· הסיבות: חוסר היציבות היחסית של המשטר עצמו, מיעוט אחיזתו בפקידות, העימותים בן ה"ס,א" לצבא, הבעיות הכלכליות וכן הדעיכה הטבעית של ההתלהבות המהפכנית שאפיינה את חודשי השלטון הראשונים. הנאצים ובמיוחד היטלר ניסו לבסס את המשטר והעניין היהודי נדחק בסולם העדיפויות.
· היהודים נחשבו עדיין לאזרחים מן השורה במדינה הגרמנית ואף כינו עצמם ואת נציגותם המרכזית הרשמית יהודים גרמנים. בגלל התמעטות הלחץ על היהודים, חזרו לגרמניה יהודים שברחו ממנה ב 1933.
החוקים מתוארים בעמוד 39 ביחידה 5 · חוק להחלפת הדגל הלאומי בדגל צלב הכרס של המפלגה הנאצית
· &n
סיכומים נוספים אודות בימי שואה ופקודה - סיכום יחידה 5 מדיניות אנטי יהודית בגרמניה