חיפוש
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

צור חשבון חדש בשוונג

משתמש רשום? כניסה!
×

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

או

עדיין לא נרשמת? הירשם!
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

מהו גטו?

סיכום מאמר   מאת:diki     מחבר : לואיק וקאן
ª
 
מהו גטו? בנייה של מושג סוציולוגי / לואיק וקאן תקציר . למרות השימוש הנרחב שעשו במונח "גטו" כמונח תיאורי , לא הצליחו מדעי החברה להפיק ממנו מושג ממנו מושג אנליטי איתן , ותחת זאת הסתמכו על תפיסות עממיות , שנראו מובנות מאליהן בזמנן , בחברה שביקשו לחקור. כך מתגלה הגטו ככלי סוציו-ארגוני המורכב מ - 4 יסודות ( סטיגמה , אילוץ , כליאה מרחבית וגידור מוסדי) , העושה שימוש במרחב כדי ליישב שתי מטרות אנטינומיות של ניצול כלכלי ונידוי חברתי . בחינת המושג גטו מאפשרת להבהיר את ההבדלים המבניים הפונקציונלים בין גטאות לבין התקבצויות אתניות ולהצביע על הקרבה בינו לבין מוסדות אחרים שנועדו לכלוא קבוצות מנושלות ונחותות , כמו השמורה , מחנה הפליטים ובית הסוהר. זהו הפרדוקס ; מדעי החברה עשו שימוש נרחב ב"גטו" כמונח תיאורי , אך לא הצליחו ליצור ממנו מושג אנליטי איתן. בשלושת האזורים המסורתיים שהמונח "גטו" יושב בהם – ציין המונח בדרכים שונות רובע עירוני מתוחם , רשת של מוסדות קבוצתיים ספציפים , ומצב תרבותי וקוגנטיבי (ערכים , הלך מחשבה או מנטליות ) , שהולידו את הבידוד הסוציו מוסרי של קטגוריה מתוייגת נתונה , כמו גם את הקיצוץ השיטתי במרחב המחיה ובהזדמנויות החיים של חבריה . תחילה , במחצית השנייה של המאה ה – 19 , ציין המונח "גטו" ריכוז של מגורי יהודים אירופאים בערי הנמל האטלנטיות , והוא אובחן בברור מה"סלאם" כאזור של שיכון מתפורר ושל פתולוגיה חברתית . המושג התרחב בתקופה הפרוגרסיבית בארצות הברית והקיף את כל האזורים הפנימיים בערים , שבתוכם התקבצו מהגרים אקזוטיים כלומר מהגרים בני המעמד הנמוך מהאיזורים הדרום מזרחיים של אירופה , וכן אפרו אמריקאים שנמלטו ממשטר הדיכוי הגזעי במדינות הדרום בארה"ב. המונח שביטא חששות של מעמד שליט ביחס לכורח , לאפשרות ולנחיצות של הטמעת קבוצות אלה בדפוס האנגלו סקסי הדומיננטי של הארץ , התייחס באותם ימים למפגש בין סביבה אתנית לשכונת עוני,שם נוספה ההפרדה לעזובה פיזית ולצפיפות יתר,החריפה חולאים חברתיים,כמו פשיעה,התפוררות המשפחה וקבצנות,ומנעה השתתפות בחיים הלאומיים.תפיסה זו קיבלה סמכות מדעית באמצעות הפרדיגמה האקולוגית של אסכולת שיקגו בסציולוגיה. "אזורים טבעיים" אמורים להיות תוצאה מהתשוקה האוניברסלית של קבוצות שונות "לשמר את צורותיהן התרבותיות הייחודיות",בעוד כל אחד מן המרחבים הללו מגשים "פונקציה" ייחודית באורגניזם העירוני הרחב יותר. המושג התכווץ אחרי מלחמת העולם השנייה תחת לחץ התנועה לזכויות האזרח, והחל לציין בעיקר את המובלעות הדחוסות והצפופות, שלתוכן הועברו בכוח אפרו-אמריקאים לאחר שהיגרו למרכזים התעשייתיים של הצפון. בשיאן של המרידות השחורות בשנות ה – 60 , בעת שבחן יחסי דיכוי אתנו – גזעיים , העמיד קנת קלארק את הגטו השחור ומצוקותיו במוקד הניתוח . הדוח הרשמי של הועדה על "אי הסדר האזרחי" הזהיר מפני תנועה של אמריקה "לעבר שתי חברות , אחת שחורה ואת לבנה , נבדלות ובלתי שוות" , כתוצאה מנוקשות גזעית לבנה . אך במשך שני העשורים הבאים התמוטט הגטו השחור ונהפך לשטח עקר של פחד והתפוררות כתוצאה מהדה – תיעוש וממדיניות ממשלתית של קיצוץ ברווחה וצמצום עירוני. בשנות ה – 90 הגיע לשיאו נטרול ה"גטו" במחקרי מדיניות , בכך שנמחה כל אזכור של גזע וכוח , עד כדי הגדרתו של הגטו מחדש כשטח נתון של עוני קיצוני , בלי קשר אוכלוסייה , ולהרכב המוסדי , עד כדי יצירת לכידות מושגית מחודשת בין הגטו לבין שכונת העוני. הרחבת מושג הגטו כאמצעי חקירה של התבניות הסוציו תרבותיות המובחנות , שפיתחו הומוסקסואלים בערי החברות המפותחות "הן בתגובה לסטיגמה והן כביטוי לתנועת השחרור של ההומואים". עם זאת , אפשר לחלץ מהספרות מתווים משותפים ותכונות חוזרות כדי לבנות מושג התייחסותי של הגטו כמכשיר של סגירה ופיקוח , כדי להבהיר את רוב הערפול האופף אותו ולהפוך אותו לכלי רב עוצמה לניתוח חברתי של שליטה אתנו גזעית ואי שיוויות עירוני. מוסד בעל פני יאנוס של סגירה ופיקוח אתניים במקורה נגזרה המילה "גטו" מן השפה האיטלקית, והתייחסה בתחילה להשמה כפוייה של יהודים במחוזות מיוחדים להם ע"י הרשויות הדתיות והפוליטיות של העיר. באירופה של ימי הביניים הוקצו ליהודים רבעים שבתוכם גרו , ניהלו את ענייניהם וקיימו את מנהגיהם . רבעים כאלה הוענקו או נמכרו כזכות מיוחדת , כדי למשוך אותם אל הערים והנסיכויות , שם מילאו תפקידי מפתח כמלווי כספים , גובי מס וסוחרים למרחקים ארוכים . אך בין המאות ה – 13 וה – 16 בעקבות הפראות של מסעות הצלב החסד נהפך בהדרגה לכפייה ב – 1516 ציווה הסנאט של ונציה ללכוד את כל היהודים ולרכזם בגטו חדש. כשהדגם הווניציאני הזה התפשט לערים בכל רחבי אירופה ובאגן הים התיכון , הקיבוע הטריטוריאלי והבידוד יצרו , מצד אחד , צפיפות יתר , הדרדרות בדיור והתרוששות , וכן לייה בתחלואה ובשיעורי התמותה , ומצד שני יצרו פריחה מוסדית וגיבוש תרבותי , כשיהודים עירוניים הגיבו על ההגבלות האזרחיות והתעסוקתיות המרובות כטווית רשת צפופה של ארגונים קבוצתיים ספציפים , ששימשו כאמצעים לסיוע קולקטיבי ולסולידריות , כגון שווקים וארגונים עסקיים. החיים החברתיים בגטו היהודי הופנו כלפי פנים וגבלו ב"ארגון יתר" כך שהגטו חיזק גם את הלכידות פנימה וגם את הבידוד מן החוץ. במהלך פותח זה אפשר להבחין ב – 4 הגורמים המכוננים של הגטו , שהם סטיגמה , אילוץ , ריתוק מרחבי וגידור מוסדי.
הגטו הוא כלי חברתי ארגוני המפעיל את המרחב כדי ליישב שתי תכליות מנוגדות : להגביר ככל האפשר את התועלת החומרית שאפשר לסחוט מקבוצה הנתפסת כמזוהמת וכמזהמת , ולצמצם ככל האפשר מגע קרוב עם חבריה , באופן שיסיר את איום האיכול וההידברות הסמלית שהם נושאים . המקרה היהודי,המקרה האפרו-אמריקאי והמקרה הבוראקומיני, הנפרסים על פני שלוש יבשות וחמש מאות שנה,מדגימים כי הגטו אינו, "אזור טבעי" הנוצר באמצעות סיגול סביבתי ומוסדר על-ידי היגיון ביוטי של צורת חיים "הדומה לשיתוף פעולה תחרותי המונח ביסודה של קהילת הצמחים". טעותה של אסכולת שיקגו המוקדמת נבעה מ"הפיכת ההיסטוריה להיסטוריה של הטבע", שהציגה את הגטואיזציה כ"גילוי של הטבע האנושי", החופף ל מעשה את "ההיסטוריה של ההגירה", אף שזוהי צורה משונה מאוד של עיור, שעוותה על-ידי יחסי כוח א-סימטריים בין הקבצות אתנו-גיזעיות: צורה מיוחדת של אלימות קיבוצית, שקיבלה יום קונקרטי במחרב אורבני. העובדה שגטואיזציה אינה תהליך "בלתי מבוקר ובלתי ניתן לסימון", כפי שטען רוברט פארק בהקדמתו לספרו הגטו. ההכרה בכך שהגטו הוא תוצר ומכשיר של כוח קבוצתי מאפשרת לנו להבין כי הגטו בצורתו השלמה הוא מוסד בעל פני יאנוס, מכיוון שהוא ממלא פונקציות מנוגדות בשביל שני קולקטיבים, שאותם הוא כורך ביחסים של תלות א-סימטרית.לגבי הקטגוריה השלטת, מטרתו היא הגבלה ופיקוח, המיתרגמת ל"סגירה מדירה", כפי שכינה זאת מקס ובר, של הקטגוריה הנשלטת. אך לגבי הקטגוריה הנשלטת זהו כלי אינטגרסיבי ומגונן , שכן הוא משחרר את חבריה מקשר רצוף עם הקבוצה השלטת ומעודד שותפות ובניית קהילה בתוך תחום המגע המצומצם שהוא יוצר. בידוד כפוי מן החוץ מגביר את החליפין החברתי והשותפות התרבותית בפנים . גטאות הם תוצר של דיאלקטיה משתנה ומלאת מתח של עוינות חיצונית וקרבה פנימית , הבאה לידי ביטוי כדו ערכיות ברמת התודעה הקולקטיבית. התרת הסבך של עוני , הפרדה והתקבצות אתנית בחינת המושג גטו מאפשרת להתיר את הקשרים בין גטואיזציה , עוני עירוני והפרדה , ובכך להבהיר את ההבדלים המבניים והפונקציונלים בין גטאות לבין שכונות אתניות . בחינה זו מאפשר לנו גם להצביע על תפקידו של הגטו כמדגרה סמלית וכמטריצה ליצירת זהות פגומה. עוני הוא מאפיין שכיח בגטאות אך הוא נובע מגורמים שונים ולפיכך משתנה : העובדה שרוב הגטאות היו אתרים של מצוקה חריפה ואנדמית , בשל המחסור במרחב , צפיפות המגורים , הניצול הכלכלי וההתאכזרות לכלל יושביהם , אין פירושה שגטו הוא בהכרח מקום של עוני ואין פירושה ששורר בו בהכרח קיפוח. עוניו או עושרו של הגטו תלויים בגורמים חיצוניים כמו דמוגרפיה , אקולוגיה , מדיניות ממלכתית והכלכלה בחברה הסובבת אותו. לעומת זאת , לא כל המחוזות העירוניים המנושלים וההרוסים הם גטאות. כל אלה הן אזורים שבהם מעמד הפועלים ירד מגדולתו והתפרק , והם אינם מכלאות אתניות שנועדו להמשיך ולהחזיק בקבוצה מנודה ביחסי נחיתות מבודדת. אלה אינם גטאות , אלא במובן מספורי בלבד , ואין זה משנה באיזו מידה הם מרוששים.בהנחה שלא כל הגטאות הם איזורי עוני ולא כל איזורי העוני הם גטאות , אי אפשר לתחום ולערבב את ניתוח הגטואזציה במחקר הסלאמס ואזורי המעמד הנמוך בעיר. באותה מידה כל הגטאות הם איזורי הפרדה , אך לא כל אזורי ההפרדה הם גטאות . רובעי הפאר של מערב פריז , הפרברים האקסקלוסיבים של המעמד הגבוה וה"קהילות המגודרות" שצמחו כפטריות בערים גלובליות כמו סאו פאולו , כל אלה הם חד גוניים מבחינת עושר , הכנסה , תעסוקה , ולעיתים קרובות גם מוצא אתני , אך כל הדברים הללו אינם הופכים אותם לגטאות . ההפרדה הקיימת בהם היא רצונית לגמרי ונעשית מתוך בחירה , ולכן אינה כוללת ואינה מתמדת . מובלעות מבוצרות של חיי מותרות מציעות "ביטחון , הסתגרות , הומוגניות חברתית , נוחות ושירותים ", כדי לאפשר למשפחות מהמעמד הבינוני להימלט מפני מה שנתפס בעיניהן כ"תוהו ובוהו, לכלוך וסכנת העיר" . איים אלה של זכויות יתר מסייעים להגדיל , ולא לצמצם , את הזדמנויות החיים של תושביהם ולהגן על סגנונות חייהם , והם מלווים בהילה חיובית של כבוד , ולא בתחושה של חרפה ופחד. מכאן שהפרדה במגורים היא תנאי הכרחי לגטואיזציה , אך אינה מ
פורסם ב-: 13 אוקטובר, 2007   
דרגו את הסיכום : 1 2 3 4 5
  1. ענה   שאלה  :    מהו גטו צפה בהכל
תרגם שלח קישור הדפס
X

.