העבודה עוסקת בתיאור תסמונת אספרגר, הנמצאת על פני רצף האוטיזם- בקצה המתפקד והגבוה שלה.
אנשים עם אספרגר מיוחדים ושונים
במספר תחומים: הם מתעניינים בנושאים שלנו, האנשים "הרגילים" נראים מוזרים ולא רלוונטיים כגון" מיפוי של אזורים נידחים, היסטוריה של תקופות קדומות ועוד. אנשים הלוקים בתסמונת, מתקשים ב-ADL , כלומר בתפקודים היום- יומיים, אולם יכולים להראות תפקוד גבוה ויכולות בתחום הקוגניטיבי.
כיצד נדע שעומד לפנינו אדם כזה. ראשית, לאנשים עם אספרגר, יכולת דלה במיוחד בהבנה של מצבים חברתיים ובקריאה של קודים חברתיים המקובלים על מרבית האנשים. בנוסף, הם מתקשים להבין הומור, וזאת מפני שלא יכולים להבין דו- משמעויות בשפה , אלא רק את הצד הגלוי שלה. אנשים עם אספרגר, סובלים לעיתים קרובות מטון דיבור ייחודי ( אנפוף) ומהיעדר של אינטונציות בקולם.
האבחון הראשוני של
התסמונת חדש יחסית ונערך
לראשונה בשנת 1940, על ידי רופא אוסטרי בשם האנס אספרגר. ברבות השנים זכו אנשים עם אספרגר לכלל כינויים ( מחוסר ידע כמובן! ): "מוזרים", "לא רגילים" ,"אובססיביים" ועוד. ב- 1994, פרסם ה- DSM לראשונה את המאפיין המשמעותי ביותר של התסמונת, המשמש כקריטריון לאבחנה מבדלת בינה לבין התסמונת האוטיסטית: הימצאות כישורי שפה נורמליים, אם כי לא תמיד מובנים.
כדאי לציין כי בארצות הברית, באוניברסיטת צפון קרוליינה, נמצא אחד המרכזים המשמעותיים בעולם לחקר האוטזם בכלל ותסמונת האספרגר בפרט.