ניתוח אינטואיטיבי בין מוזיקה, קולנוע ושירה

מלאכים שחורים- ג''ורג'' קראמב George Crumb- Black angels ניתוח אינטואיטיבי על פי השמיעה של היצירה ד"ר לינה ארנון היצירה נקראת "מלאכים שחורים"- חיבור בין שתי מילים היוצר קונטרסט שהרי הן דבר והיפוכו. מבחינה אסוציאטיבית המוח האנושי שחשוף למילה "מלאך" מתחבר לשקיפות, אווריריות, לובן, ריחוף, עדינות, הגנה, אך "מלאך שחור" יוצר אסוציאציה לכיוון מלאך המוות. מבחינה לשונית שתי המילים הן אוקסימורון, ז"א דבר והיפוכו. היצירה בשמיעה ראשונה, שנייה ושלישית יוצרת דיסונאנס (1*)- פער בין מה שהאוזן מורגלת לשמוע באופן הרמוני לבין מה שמתקבל באמת בהקשבה לה, משמע- צמרמורת, דחייה, עד רצון להפסיק את ההקשבה. וכן קונטראפונקט (2*)- צליל מול צליל המופיע בצורה שאינה הרמונית ,נעימה ומשלימה אלא- ניגודית ה"מתנגשת" מוזיקלית- תיבה מוזיקלית אחת בתיבה מוזיקלית שנייה וכן הלאה. ניתוח אינטואיטיבי משמעו- התבססות באופן חושי, אסוציאטיבי, ראשוני, יצירתי פנימי ועמוק-" מהבטן". האינטואיציה שלי בחרה לקחת את היצירה "מלאכים שחורים" ולמתוח קו דמיוני- מודגם בעזרת תכנים נוספים, חושיים, יצירתיים, רגשיים, כשיש בהם הוכחה אינטר- טקסטואלית. בחרתי להדגים את המושג "ניתוח אינטואיטיבי של היצירה" באמצעות דוגמאות מתחום הקולנוע, המוזיקה, הספרות והמקרא. הדוגמא הראשונה – סרטו של הבמאי סטנלי קובריק- "עיניים עצומות לרווחה" (שנה...). הדוגמא השניה- השיר "יונתן" של המשוררת יונה וולך. הסרט "עיניים עצומות לרווחה" מרכז את הצופה בו אל המשמעות של הצצה ופיכחון, עיוורון ומוות- זוהי דרמה (3*) לכל דבר. הוא יותר ART MOVIE במשמעות המלאה שהייתה למושג הזה בשנות ה-50 וְ ה -60. הוא קודם כל קולנוע כחלום, כמו המלאך של ג''ורג'' קראמב, או יותר נכון- סרט שחוזר אל המודרניזם הקולנועי כדי לגלות בו פעם נוספת את המקור שבו העשייה הקולנועית נפגשת עם מעשה החלום, כפי שהמוזיקה של קראמב משתלבת באופן הדיסהרמוני שלה, לטעמי, ביצירה "מלאכים שחורים". זה מתחיל בשם הסרט:"עיניים עצומות לרווחה" המופיע באותיות לבנות על המסך השחור.השם "Eyes wide shut" מדגיש מבחינה לשונית ומחזק, בעיני, אינטואיטיבית את כותרת היצירה ”מלאכים שחורים" כי בשניהם זהו דבר והיפוכו שהרי עיניים אמורות להיות פקוחות לרווחה... ומלאכים אמורים להיות לבנים, אווריריים... נקודת המוצא של הסרט היא ההצצה ולכן הסרט חייב לפתות את הצופים בו להיכנס אל מאורתו. "עיניים עצומות לרווחה" הוא אמנם מהסרטים היפים ביותר לעיין שנראו על האקרנים: הוא בוהק, הוא מרהיב, אך אין זה אומר שמה שתמצא מעבר ליופי ולבוהק אינו קודר, קודר מאוד אפילו. כך גם ביצירה "מלאכים שחורים"- שההקשבה לה ממחישה את הקדרות והאפלה של השחור ולא את הנעימות וההרמוניה (4*) כפי שהיינו מצפים לשמוע ביצירה מאולתרת. "עיניים עצומות לרווחה" מתאר את האופן שבו אנו רואים סרטים:בראייה לא ראייה,מתוך ערנות –לא ערנות,כחלום-לא חלום.הסרט מתאר חיים שיצאו מסינכרוניזציה,ממש כפי שהסרט משתבש כאשר מתערער התאום המדויק בין התמונה לפסקול.השיבוש במקרה הזה הוא בין מין לרגש ובין הזהות הגברית ליכולת לממש את הפוטנציאל המיני והרגשי שטמון בה.דבר זה בולט במיוחד בסצנה המרכזית שמתארת אורגיה שכל המשתתפים בה חובשים מסכות:קולותיהם,לפיכך,נשמעים במנותק מהם כאילו התחולל באמת שיבוש במערכת המניעה את המנגנון הקולנועי. הסרט מורכב מסצנה מרכזית אחת-סצנת האורגיה וממספר רב של סצנות שחוזרות על עצמן ומכפילות את עצמן.החזרות והכפילויות האלה יוצרות את ההרגשה שהסרט מתקדם ונסוג,בדומה לתחושה המתקבלת בהקשבה ליצירה "מלאכים שחורים" שבה חוזרת תיבה מוזיקלית צורמנית יותר מפעם אחת."הצרימה" בהקשבה ליצירה המוזיקלית דומה ל"צרימה" המתקבלת בצפייה ביצירה הקולנועית. קובריק משתמש בנובלה שנכתבה ע"י שניצלר כדי להשוות ולעמת בין התשוקה הגברית לתשוקה הנשית.העלילה הועברה אמנם מסוף המאה הקודמת אל סוף המאה הנוכחית והיא בודקת,לכאורה,את השוני בעוצמה,בתפקוד וביעילות של שתי התשוקות האלה ברגע המסוים הזה,אבל הסרט אומר גם שהעימות הזה נוצר מעבר לזמן, שהוא קבוע ונצחי, בניגוד ליצירה המוסיקלית הנקראת "מלאכים שחורים" אך בהקשבה לה לא מתקבלת אותה תשוקה,אותה תחושה מלאכית של התרוממות רוח,אלא בדיוק ההיפך! הוואלס מספר 2 של שוסטקוביץ משמש מוטו לכל אורכו של הסרט הפסיכולוגי-אמנותי "עיניים עצומות לרווחה".וואלס זה מהווה חלק מיצירה הנקראת סוויטת ג''אז.מבחינה מוזיקלית כל הוואלס הוא הרמוני,נעים,זורם ומעורר בשומע רצון לקום,להצטרף ולרקוד.ואילו תוכן הסרט ואופן הצילום הקולנועי מנוגד למגמה זו של הוואלס והוא מוקצן בהמשכו של הסרט בעזרת תמונות האורגיה ההמוניות המצמררות. הוואלס נעלם ובמקומו משתמש הבמאי בקטע מוזיקלי של האופרה "פידליו" שבו ליאונורה ,אשר רצתה לבקר את אהובה בבית הסוהר, התחפשה לבחור בשם פידליו. בסרט "עיניים עצומות לרווחה" משמשת התחפושת-המסכה צופן לכניסה לאורגיה. נקודת עניין נוספת מבחינתי היא כתיבתה של סוויטה מספר 2 של שוסטקוביץ מתחת לכותרת סוויטת ג''אז.שוסטקוביץ הנמצא תחת איום המשטר הסובייטי מעז לכתוב בסגנון קצת אחר,קליט,כדי לרצות את הגורמים הסובייטים,מצד אחד,ומצד שני-להשקיע בכישרונו.לכן יש גוון של ציניות וסרקזם. הסרט "עיניים עצומות לרווחה "מתחיל בהברקה ויזואלית:גיבור הסרט מדליק את אשוח חג המולד-הקסם מתחיל!הסרט מסתיים כאשר הוא מכבה את עץ האשוח בביתו-הקסם פג!אותו קסם של אורות וצבעים רכים ובוהקים שורה על הסרט לכל אורכו.אך גם האפילה..הסרט מוזר,משונה,מבלבל,מתסכל,מרתק אבל בעיקר חוויה אמנותית הראויה לתשומת הלב המלאה.היצירה "מלאכים שחורים", נקראת בהברקה לשונית של החיבור בין המילים "מלאכים" ו"שחורים" אבל באשר ליצירה-אומר שהיא מוזרה, משונה,מתסכלת, מבלבלת, אך בשום אופן אינה מרתקת ונשמעת באוזני לכל אורכה - מונוטונית ומעוותת משהו.

סיכומים נוספים אודות ניתוח אינטואיטיבי בין מוזיקה, קולנוע ושירה