מדע כשליחות

ובר דן בשאלה: האם סוציולוגיה צריכה או יכולה להיות נטולת ערכים?
בהרבה מקרים בסוציולוגיה קיימים ויכוחים שאינם ניתנים באותו רגע להכרעה ע"פ נתונים קיימים; כמו כן,  קיימים ויכוחים אידיאולוגיים שאינם תלויים למעשה בנתונים האמפיריים אלא צומחים מתוך הנחות אידיאולוגיות. "עיקרון ההשלמה" בין הגישה הפונקציונליסטית  והביקורתית, עליו דיברנו כה הרבה, הוא גם מחלוקת אידיאולוגית  – שאינה יכולה להיות מוכרעת, ברמה כללית, ע"פ נתונים בלבד.
שיפוט ערכי מוגדר כמצב בו הדובר מביע הצהרה בעלת מחויבות מוסרית או אתנית כלשהי, כאשר לעומת זאת ניטראליות פירושה לא להביע עמדה המושפעת מאידיאולוגיה (ערכים של החוקר). מחקר אובייקטיבי יהיה מחקר אשר מסקנותיו אינן תלויות בחוקר.
התיזה העיקרית של ובר:
טענתו של ובר היא שהלגיטימציה המדעית של הסוציולוגיה תתקיים רק אם היא תנוטרל מערכי החוקר. ובר יוצא מהגישה הפוזיטיביסטית – רצה לראות את הסוציולוגיה כמדע מדויק. לטענתו, יש להשתמש בכלים מדעיים ואובייקטיביים למחקר בכדי להגיע לכללים וחוקים שיכולים להסביר תופעות חברתיות.
לפיכך, ובר במאמרו טוען כי על מנת שהסוציולוגיה תתקיים כדיסיפלינה מדעית עצמאית חייבים להפריד בין דעות החוקר - (ערכים אישיים) למחקרו (נתונים, השערות, מסקנות, ופרשנות המבוססת על עיבוד הנתונים). בצורה זאת חוקר יכול לחקור ערכים חברתיים - ערכי הנחקרים, אולם לא את ערכיו שלו. המאמר נכתב ע"י ובר ב- 1918 מתוך הרצאה שנשא בפני סטודנטים במינכן. זאת הייתה תקופה סוערת מבחינה פוליטית בגרמניה ומרצים השתמשו בכיתה כבמה פוליטית. דווקא על רקע זה, ובר ראה באוניברסיטאות כמקום שצריך ללמד התייחסויות אובייקטיביות לעובדות ולא כמקום המלבה תסיסה פוליטית.
הוא מתחיל את ההרצאה בשאלה האם המדע נקי מהנחות מוקדמות? הנחות אלו הן בעצם תפיסות ערכיות. הוא טוען שיש שני סוגים של הנחות מוקדמות במדע:
א.    אנו מניחים שידע שהופק על ידי כלים מדעיים  הינו ידע נכון אובייקטיבית.
ב.     אנו מניחים שידע שהופק היינו ידע שחשוב לדעת אותו, שעוזר ומקדם את המין האנושי. אנו מניחים שטכנולוגיה עוזרת לבני אדם להסתדר בסביבה.
שתי הנחות אלו הינן הנחות ערכיות. עצם ההגדרה של ידע כחשוב מושפעת מההנחות הסובייקטיביות של החוקר.
ובר היה ידוע בכך שביקש לשלב את חקירת האובייקטיבי (נתונים אמפיריים) והסובייקטיבי (ערכים ועמדות של הנחקרים). הוא קרא לסוציולוגיה כזאת, שמשלבת בין שני האספקטים של המציאות החברתית, בשם סוציולוגיה של VERSTEHEN ("הבנה", בגרמנית).
מצד שני ובר יצא נגד השפעת ערכי החוקר על המחקר. ובר ידע כי למרות הצורך לאובייקטיביות מדעית, חוקרים בוחרים תחומי מחקר לפי השקפת עולמם. לכן, הוא הציע לבצע תהליך מחקר לפי שני שלבים, מטרתו הייתה להקטין את השפעת ערכי החוקר:
 שלב א''- בחירת הנושא: בשלב זה החוקר קובע את תחום המחקר ויכול (אם רצונו בכך) להביע את דעותיו בנושא. סביר להניח בנוסף שבחירת התחום מושפעת מתחומי העניין שלו.
שלב ב''- שלב איסוף ועיבוד העובדות: שלב שצריך להיות אובייקטיבי לחלוטין.
ובר מדבר על הסוציולוג כמרצה. הוא טוען  שעל המרצים להיות ניטראליים מערכים בזמן שהם עומדים מול כיתה ומלמדים. ובר טוען כי אין על מורה לכפות את נקודת ראותו על תלמידיו. תפקיד המורה על פי וובר הוא לשרת את תלמידיו בידע ובניסיון המדעי שלו ולא לחשוף אותם לדעותיו הפוליטיות האישיות. כיוון שהמורה הוא בעל סמכות מעצם תפקידו, ודעותיו נתפשות כבעלות משקל, הרי שעצם הבעת דעה ע"י המורה היא בעלת השפעה על תלמידיו. מעבר לכך, מקומם של התלמידים במערכת האוניברסיטאית מחייב אותם לשבת בכיתה ולהאזין לדברי המרצה, דבר שעלול לשלול מהם במקרים מסוימים את היכולת לבחור אם הם כן או לא מעונינים להיות מושאים לשטיפת מוח שמרצה עשוי לבצע. לכן, ע"פ ובר, המורה צריך להימנע מהבעת דעותיו בתוך הכיתה.
בנוסף, הצגת דעות אישיות מנוגדת לאינטרס המדעי, שכן בכל פעם שהמרצה מערב שיפוט ערכי אישי הוא מונע הצגה מלאה של העובדות. המרצה צריך ללמד את הסטודנט להכיר גם בעובדות שלא מתיישבות עם השקפת עולמו.
ולבסוף, לדעת ובר לסטודנטים יש נטייה לצפות שלמרצה יהיו תכונות של מנהיג ולכן אסור למרצה להוביל דרך מסוימת, אחרת יהפוך המרצה להיות דמגוג. 
לסיכום - ובר טוען כי אין לתת לערכים להשפיע על המוסדות האקדמאים ולא על אנשים המקיימים מחקר. בשיעור הבא נקרא את עמדתו ההפוכה של אלווין גולדנר, הטוען כי הצעתו של ובר אינה ברת-ביצוע ואינה תורמת לסוציולוגיה אלא פוגעת בה.