המאמר מדבר על
הניסיון לתייג תכני תרבות ולכפות אותם מטעם הממסד. הניסיון נכשל. התרבות העממית הרשמית הייתה אמורה להיות התרבות
של היהודי החדש בא"י לפני קום המדינה. מעצבי התרבות (הממסד) של תקופת ראשית היישוב רצו להגדיר תרבות עממית שתהיה אוטנטית, שתצמח מתוך העם ושתענה על הצרכים המרכזיים לאותה תקופה כמו הפגת הבדידות.
בנוסף, רצו שהתרבות תשקף חברה בריאה דרך מסרים של חילוניות, לאומיות ומודרניזציה. לשם כך התרבויות שנבחרו כמודל היו חברת הפועלים הגרמנית או הבריטית שהניסיון היה בעצם ליצור מעין תרבות סוציאליסטית שתתבסס על יסודות אינטלקטואליים ושתהווה אלטרנטיבה לתרבות הדתית שאפיינה את הגולה. ניסו ליצור תרבות שתהווה תחליף לתרבות היידיש וניסו ליצור יהודי חדש.
תרבות עממית לא רשמית כל מה שמתחולל במרחב הביתי של המשפחה למשל, כל מה שקשור לגידול ילדים,
מאכלים, טקסים, חגים, חתונות.
כל אלו נשארו מחוברים למסורת העממית.
תרבות עממית רשמית במקביל התרבות העממית הרשמית לא הצליחה באופן מלא. האלמנטים מתוכה שכן הצליחו היו ריקודים עממיים, טיולים עממיים אבל נשאי תרבות אחרים כמו אוניברסיטה עממית לא הצליחו.
לסיכום מה שנכנס למרכז התרבות הוא הרבה אלמנטים, שחלקם מתוכננים וחלקם לא. הריקוד העממי היה מתוכנן, אך מאכלים מסורתיים לא הצליחו לשנות. השורה התחתונה הרצון ליצור ולכפות תרבות מלמעלה הצליח באופן חלקי. בכדי ששינוי כזה יצליח באופן מלא הוא צריך לבוא מלמטה, מהעם.