תיאורית שומרי הסף : לפי תיאוריה זו, העיתונאי הוא שומר הסף, הוא נציג התרבות שלו שתופס את עצמו כמחליט,
מזהה, ומפיץ מה אנשים צריכים לדעת.
לכאורה נראה שתפקידו של העיתונאי כשומר הסף מאבד את משמעותו בעידן האינטרנט.
האינטרנט מספק אפשרות למשתמשים למצוא כל מה שהם רוצים באופן מקוון בלי שיצטרכו שמישהו אחר יעזור להם או יחליט בשבילם מה חשוב או יפרש את המידע בשבילם. לכן שאלות כגון: מה קורה כאשר שומר הסף נעלם? היא אחת השאלות המתבקשות.
ישנן ראיות שהעיתונאים מבינים שתפקידם כשומרי הסף ופרשנים מתפתח ומתאים עצמו למצב החדש ולא נעלם לגמרי. אך האם הצורך האמיתי או הנתפס כשמירת הסף או בתפקיד מתן משמעות הן בקרב העיתונאים והן בקרב הציבור גובר או פוחת כאשר כמות המידע מתפשטת ולאנשים יש העצמה לבצע שיקולים חדשותיים בעצמם?
ראיות מעידות שמשתמשי האינטרנט מחפשים סוג מסוים של שומרי סף. דבר זה מתבטא בניסיונם של ספקי נגישות האינטרנט למנוע מילדים לראות תכנים מקוונים מסוימים. אנשים מוכנים לשלם כסף תמורת נגישות לאתרי החדשות ולמהדורות המקוונות. כלומר הם פונים לבוררים, מארגנים, ואורזי מידע החביבים עליהם אשר סומכים עליהם.
תיאורית הפצת החידושים: תיאוריה זו שואלת מה קורה למדיום הישן כשנכנס מדיום חדש. אפשר גם לשאול מה קורה לעיתונאי ואיך משתנה תפקידו כאשר נכנס מדיום חדש. מחקרים מצביעים כל כך שהשימוש באמצעי תקשורת מקוונים והקבלה שלהם הולך ומתפשט. החידושים לפי סינגר הם אלה שיש להם יתרון עכשווי טוב יותר בחברה. ככל שהחידוש יותר מהיר ויותר קליט מהרעיון הקיים בקלות יתפוס את מקומו. החברות המסחריות יוצרות צרכים ובכך יש חידושים שיש להן יתרון טוב יותר בחברה. אינטרנט על פי סינגר הוא אחד החידושים האלה ולכן צריך לשאול איך מתנהג עכשיו? היבטים מסוימים של תיאורית ההפצה מעלים עוד שאלות שטרם זכו להתייחסות. למשל, סוגיית מנהיגי הדעה אשר מספקים ומייעצים לאחרים בדבר החידושים שאחרים ילכו בעקבותיהם.
תיאורית הסוציולוגיה של עבודת החדשות : תיאוריה זו שואלת שאלות סוציולוגיות. טוכמן, אחת ההוגות הטובות של תיאוריה זו, טוענת שהחדשות עצמן הן מוסד חברתי. היא מתבססת על רעיון שהמציאות מובנית באופן חברתי. רב הממצאים שלה קשורים לתקשורת מסורתית. יתכן שממצאים אלה לא יתאימו לתקשורת המקוונת החדשה . שינוי טכנולוגי מאיים על המערך החברתי. האינטרנט שינה את המערך הסוציולוגי של עבודת העיתונאי ותפקידו, העיתונאי לא קשור יותר לחדר המערכת ובכך לא קשור לעיתון עצמו ושאר העובדים בו הוא יכול למלא תפקידו מכל מקום ובכל זמן נתון. כך נוצרים דפוסי התנהגות חדשים וחשוב לחקור אותם. כמו המעבר בין עבודה בחדר החדשות לבין עבודה מהבית למשל.
תיאורית הלכידות החברתית : זוהי גישה המבקשת לבדוק את התקשורת כמלכדת בתקופה של קיטוע חברתי הנוצר בעיקר על ידי השינוי הטכנולוגי. תפקידו של העיתונאי כמשליט היגיון משתנה בעידן האינטרנט. העיתון שיחק תפקיד מאוד חשוב בהשלטת היגיון וסדר בחברה וכך הביא ללכידות חברתית. לפני עידן התקשורת המקוונת, אנשים קראו אותו דבר, ראו אותו דבר, השיח הציבורי היה סביב אותם נושאים שמעניינים את כולם. בעידן האינטרנט, הרבה אינפורמציה וחדשות שיוצרות ריבוי של דעות ואידיאולוגיות דבר המונע לכידות. צרכים כלכליים בצירוף יכולות טכנולוגיים עוזרים לפלח את הקהל ליחידות קטנות. דבר זה תורם לקיטוע חברתי ומאיץ אותו.