התפתחות הסוציאליזם מאוטופיה למדע
Summary rating: 5 stars
2 דירוגים
ביקורים
:
157
מילים:
900
פורסם ב-: יולי 31, 2007
בחיבור זה אנגלס מנסה להסביר את הרעיון של הסוציאליזם המדעי לעומת האוטופי, לקחת את הקורא למסע של הסוציאליזם מאוטופיה למדע, ולנתח את השתלשלות התהליכים החברתיים שיתקיימו בהכרח על פי הסוציאליזם המדעי. מהו סוציאליזם אוטופי? סוציאליזם אוטופי הוא מונח המאפיין את הזרמים המוקדמים בחשיבה הסוציאליסטית, בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה- 19. המונח נטבע לראשונה ע"י מרקס כציון להגות סוציאליסטית המבוססת על שאיפות לב וחזון של שוויוניות מלאה וחברה קומונאלית מושלמת, בלי התחשבות בתהליכים כלכליים וחברתיים מציאותיים. הסוציאליזם האוטופי מזוהה בעיקר עם שורה של אישים שפעלו בסוף המאה ה- 18 ובראשית המאה ה- 19, כמו אוון,סן-סימון,פוריה וקבה. להגותם של אלה מספר מאפיינים משותפים: ביקורת חריפה על המשטר הכלכלי, המדיני והחברתי הקיים, עם הסתייגות ברורה מהתיעוש ולעיתים גם מהיזמות הקפיטליסטית. הדגשת עוניים ומצוקתם של העניים, מן הפרולטריון או מן האיכרים, מצוקה הדורשת עזרה מלמעלה. תוכניות פעולה מפורטות של צורת החברה האידיאלית שתהווה מעין גן עדן עלי אדמות, לרוב עם נימה משיחית חזקה. כינון חברה סוציאליסטית בדרך של שכנוע ולא מהפכה, בתמיכת עריץ נאור או השכבות החזקות ובהתבסס על הצלחת הנסיונות האוטופיסטים. אוטופיה = "בשום מקום" ומכאן אנו למדים על הבעייה המהותית של הגות סוציאליסטית זו: תפישתו של הסוציאליזם כמודל חברתי אוטופי – כלומר כמודל פנטסטי, בלתי אפשרי ובלתי ישים – הפכה אותו לעקר וריק במידה רבה. אנגלס טוען, שסוציאליזציה אוטופית איננה אפשרית ומועדת מראש לכישלון מאחר ואין פתרון קסם למצב הקשה בו שרויה המדינה. הפיתרון צריך להיות מדעי. יש להבין את התהליכים החברתיים בחברה ולקדם אותם לקראת הפתרון הרצוי. הסתירות הפנימיות שקיימות בחברה מעלות את אופי הניצול לתודעה ומתוך מודעות זו יפעלו המנוצלים ויביאו למהפכה. מרקס ואנגלס שינו את מעמדה של התורה הסוציאליסטית והפכו אותה מפנטזיה לסיפור הצלחה מדעי. הסוציאליזם, לפי גרסתם, איננו בבחינת פנטזיה אוטופית, אלא תופעה עתידית וודאית. מהו הסוציאליזם המדעי? עפ"י מרקס ואנגלס, ההסטוריה מתנהלת בהתאם לחוקיות ברורה ולכן מהלכה קבוע מראש וכפוף כולו לחוקי ההסטוריה. אפשר לנסח את חוקי ההסטוריה ולצפות את מהלכה העתידי בכלים מדעיים, שהרי המדע עוסק בליקויים ובניסוחם של חוקים כאלה (כגון חוקי הפיסיקה המאפשרים את חיזוי התנהגותם של גופים פיזיקליים במדוייק). אנגלס טוען שבכדי לרפא את החברה החולה, הסובלת משחיתויות, ממעמדות וממנצל-מנוצל, יש להכיר אותה לעומק. כלומר: להכיר את חוקי הטבע של החברה. מרקס ואנגלס טענו שהבסיס להסבר השינוי ההסטורי נעוץ בעיקרו בגורמים כלכליים. בכל שלב בהסטוריה ישנם שני מעמדות-שולט ומנצל לעומת נשלט ומנוצל. המעמד המנצל שולט בזכות בעלותו על אמצעי הייצור. בעלות זו מאפשרת לו להכתיב גם את סדר היום התרבותי והפוליטי, כלומר: ליצור מערכת תרבותית-פוליטית המצדיקה את יחסי השליטה והמנציחה אותם. אולם, יחסי השליטה הללו, מעצם היותם יחסי ניצול, מצביעים על פוטנציאל של מתח בין שני המעמדות ומסבירים את המעבר ההכרחי לשלב הסטורי חדש המביא לשיכוכו של מתח זה. כלומר: כל שלב הסטורי מכיל בתוכו סתירות פנימיות ולכן גם מקפל בתוכו את גורמי השינוי. הניצול המתמשך של הפרולטריון בידי הבורגנות מבטא את היחסים הדיאלקטיים שבין שני המעמדות, ניצול זה יביא בהכרח להתארגנותו של הפרולטריון לצורך הפסקת יחסי הניצול. הפרולטריון יפעל באמצעות מהפכה אלימה לשינוי המצב: הקמת חברה סוציאליסטית ללא מנצל-מנוצל המבוססת על ערכי האחווה , החירות והשוויון. אנגלס טוען כי בטבע הדברים כל הזמן משתנים. אנו רואים תמונה כוללת ועל מנת להבין פרטים קטנים יש להוציא אותם מההקשר הטבעי/ההסטורי ולחוקרם כל אחד בפני עצמו. הוא ממשיך וטוען, כי הטבע מתקיים באופן דיאלקטי ולא מטאפיסי (עצמים מבודדים ומוצקים, הדברים קיימים או לא קיימים ואין הוא יכול להיות משהו אחר). הטבע לא מתנועע בשגרה הנצחית של מעגל חוזר, אלא עושה דרך של הסטוריה ממשית. מבדיקה של מרקס ואנגלס עלה כי לאורך כל ההסטוריה הייתה קיימת מלחמת מעמדות, כי מעמדות החברה הללו, הנאבקים זה עם זה הינם בכל פעם תולדות של יחסי הייצור והחליפין, של היחסים הכלכליים בתקופתם. לפי השקפתם של מרקס ואנגלס, הבורגנות מנצלת בצורה מתמשכת ושיטתית את מעמד הפועלים, כיוון שהיא לא משלמת לו לפי ערכה האמיתי של עבודתו. ההפרש בין הערך האמיתי של עבודת הפועלים לבין שכרם, נקרא "ערך עודף", שהוא למעשה הרווח של הבורגנות. כדי להרוויח, לא נותרה ברירה לבורגנות חוץ מניצול שיטתי של הפועלים. ניצול הוא איפוא מרכיב יסוד של השיטה הכלכלית הקפיטליסטית. בחיבורו, מתאר אנגלס את מהלך ההתפתחות כפי שהוא קיים בחברה: חברת ימי הביניים: ייצור זעיר של יחידים, ייצור לשם צריכה של היצרן עצמו או של אדוניו. רק במקום שהיה עודף של התוצרת, היה עודף זה מוצע למכירה ומגיע לידי חליפין. המהפכה הקפיטליסטית: אמצעי הייצור הופכים מאמצעי ייצור של היחיד לאמצעי ייצור של החברה. הקפיטליסט, כבעל אמצעי הייצור, מייחד לו את המוצרים והופך אותם לסחורות. הייצור הופך חברתי. החליפין והרכישה מוסיפים להיות מעשים אינידיווידואליים. היחיד הקפיטליסט נוטל לעצמו את המוצר החברתי. מתוך סתירה זו, צצות כל הסתירות: א. הפרדת היצרן מאמצעי הייצור – הפועל נידון להיות שכיר כל חייו. פה מתבטא הניגוד בין הפרולטריון לבין הבורגנות. ב. הופעתם המתגברת והשפעתם בעולם של החוקים השולטים ביצור הסחורות. ג. מצד אחד שכלול המכונות ומכאן דחיקת רגלי הפועלים מבתי החרושת, מצד שני התפשטות הייצור. נוצר עודף היצע על הביקוש, עודף ייצור והצפת השווקים. כל עשר שנים משברים. אנו עדים לעודף של אמצעי הייצור ומוצרים ומנגד עודף של פועלים ללא עבודה וללא אמצעי קיום. שני המנופים הללו של הייצור ושל רווחת החברה אינם יכולים לפעול יחד, כי אורח הייצור הקפיטליסטי אוסר על כוחות הייצור לפעול, על המוצרים להימצא במחזור, אלא אם כן הפכו קודם לכן לקפיטל ואולם דבר זה נמנע דווקא מפני השפע המיותר שלהם. כאן הסתירה: אורח הייצור מתמרד נגד צורת החליפין. הבורגנות מגלה את קוצר ידה להוסיף ולכוון את כוחות הייצור החברתיים שלה. ד. הבורגנות אינה עוד אלא מעמד מיותר, כל תפקודיה החברתיים מבוצעים עתה ע"י פקידים שכירים. מהפכה פרוליטארית: הסרת הסתירות- הפרולטריון נוטל לידיו את השלטון הרשמי והופך בכוחו של שלטון זה את אמצעי הייצור החברתיים, שנשמטו מידי הבורגנות, לנכסי הכלל. לסיכום, הגשמת המעשה הזה לשחרור העולם הינה התעודה ההסטורית של הפרולטריון המודרני. לחקור חקירה יסודית את התנאים ההסטוריים של המעשה הזה ומתוך כך את טיבו ולהביא את המעמד המדוכא כיום והנועד לפעולה, לידי הכרת תנאיה וטיבה של פעולתו – זה תפקיד הביטוי העיוני של התנועה הפרוליטארית, של הסוציאליזם המדעי. כתוב את תקצירך כאן.
סיכומים נוספים אודות התפתחות הסוציאליזם מאוטופיה למדע