"עתיד הסוציאליזם"/ אנטיוני קרוסלנד: א. עיקר טיעונו של קרוסלנד הוא שהלאמת הכלכלה- שהייתה אז (1956) עיקר התוכנית הסוציאליסטית - אינה אמורה להיות רכיב מרכזי במצע של מפלגת הלייבור הבריטית.
ב. הנימוקים:
·
הסוציאליזם איננו מדיניות כלכלית או חברתית. הוא איננו האמצעי להשגת שינוי. הסוציאליזם הוא המטרה. קרוסלנד מעביר ביקורת על מרקס, שהניח שדפוסי הבעלות המשותפת על אמצעי הייצור קובעים את אופי החברה ושזאת מהוה תנאי מספיק למילוי
השאיפות העיקריות. הוא איננו סבור שהלאמת הכלכלה (מדיניות) תביא בהכרח להשגת מטרות הסוציאליזם.
· קרוסלנד מתייחס לשאיפות היסוד של הסוציאליזם בראשית התפתחותו. ביסוד השאיפות החברתיות והכלכליות עמדה האמונה החזקה בחירות ובדמוקרטיה. אידיאלי המוסר והרגש של הסוציאליזם היו בחלקם שליליים-ביקורת על תוצאות הקפטילזם – ובחלקם חיוביים וקשורים בהשקפתם על מהות החברה הטובה.
הוא מדגיש כי חלק משאיפות אלה אינו רלוונטי עוד, שכן התנאים השתנו: כבר אין עוני ואבטלה כפי שהיו בשנות השלושים, תקופת הקפיטליזם שלפני המלחמה.
קרוסלנד בוחן את השאיפה הסוציאליסטית לשיתופיות. הוא חש כי הנטייה לחברתיות כה חזקה, עד שהחשש לקיפוח רשות היחיד גדול מהחשש מקיפוח החברתיות. עם זאת, לא הגיעו עדיין לחיים באוטופיה שיתופית. ישנם תחומים, כגון חינוך ודיור, בהם עדיין עומדת הממשלה בפני ברירה לגבי מידת השיתופיות. הוא טוען כי בהגברת השוויון והפחתת התחרותיות,
לא ניתן לדעת מהו המחיר שיגבה בתחום הסיפוק האישי, היחס לעבודה, איכות החברה, הפרטיות, האינדיבידואליות או רמת חיים שווה
לכולם.
לדידו, שתי השאיפות –
הדאגה לרווחה הסוציאלית והכמיהה לחברה שוויונית ולא מעמדית, נשארו רלוונטיות מאז ומתמיד. הדאגה לרווחה סוציאלית מחייבת את העלאת
האחריות הקולקטיבית לראש סדר העדיפויות ועמידה לצד המקופחים והנצרכים. שלא כמו ב"כלכלה החופשית", המונחית על ידי תפיסת עולם אינדיבידואליסטית. הוא מדגיש כי
סוציאליסט הוא מי שרואה צורך להעניק להקלת המצוקה עדיפות ראשונה והפועל ממניעים הומניטריים של צדק ולא של שוויון. בהתייחסו לאידיאל השוויון החברתי והאל-מעמדי, מבקש הסוציאליזם להבטיח
שוויון הזדמנויות לכולם. קרוסלנד מדגיש ש
השאיפות הללו אינן כלכליות באופיין, שכן לא זה השטח בו נדרש תיקון מיידי. הוא מתאר שיפור כלכלי משמעותי מאז המלחמה ופחות אי צדק. אולם, כל זאת עדיין אינו
סוציאליזם, שכן ניתן היה להגיע למידה רבה יותר של
שוויון חברתי ולחיסולה הטוטאלי של המצוקה.
ג. קרוסלנד היה ככל הנראה חלוץ וחדשן בגישתו. הוא בחן את הסוציאליזם לפי מבחן התוצאה: חיסול המצוקה החברתית ומתן שוויון הזדמנויות לכולם. בכך, למעשה, ביסס תשתית למדינת הרווחה. שכן זאת המטרה של העבודה הסוציאלית, עזרה והעצמה לחלשים ולנזקקים, כדי שיקבלו הזדמנויות שוות להתקדם ולחוש רווחה.
למרות שהשאיפות אינן כלכליות באופיין, אלא מוסריות והומניות, לא ניתן להפריד בין המדיניות הכלכלית לבין המטרה אותה מבקשים הסוציאליסטים להשיג. בהקשר זה, חסרו לי המענים המעשיים, אליהם לא התייחס קרוסלנד במאמרו זה. הוא שלל את הלאמת הכלכלה, אולם לא הציג אלטרנטיבה.
סיכומים נוספים אודות עתיד הסוציאליזם