במאמרה של אריאלה
גידרון "על שלושה
מעגלי קריאה לניתוח סיפור חיים" <3> (2003)
מציעה הכותבת
קריאה פרשנית בת שלושה מעגלי קריאה שהיא מדגימה על סיפורים של עשרים ושבע תלמידות הוראה הלומדות בשנה א'' ושבע מדריכות פדגוגיות. החלוקה לשלושת מעגלי הקריאה נעשתה על בסיס הנחות היסוד הבאות:
1. בני אדם הם יצורים מפיקי משמעות מטבעם.
2. לסיפור האישי תבנית אוניברסלית החותרת להעביר מסר. התבנית מפוענחת על ידי הנמען (מאזין, קורא) דרך מאפיינים שמגדירים “סיפור טוב” מהו: רצף אירועים מתפתח הקשור לישות המספרת באמצעות קשרי סיבה ותוצאה הנמסרים ברצף קווי וכרונולוגי שיש לו נקודות פתיחה וסיום.
3. הנחת היסוד לפיה משמעויותיו של סיפור החיים מצויות בטקסט והן ניתנות לפענוח על פי קודים אוניברסליים כגון: מבנה הסיפור, הגיון רצף האירועים, יחסי סיבה ותוצאה, תוכן ומיבנה, השלם וחלקיו ועובדת היותו של הסיפור בעל מסר.
4. חקר הסיפור האישי הוא תהליך של הבניית זהות.
5. נקודת הזמן בהווה שבה מסופר הסיפור ממשמעת את העבר, ההווה והעתיד.
6. האירועים מקבלים משמעות מן הסיפור השלם, והסיפור השלם נבנה מחלקיו בתהליך של יצירת מעגל פרשני של קריאה וקריאה מחדש.
מעגל הקריאה הראשון שמתארת
גידרון מתמקד בסיפור עצמו: בדמויות, בעלילה ובמסר הכללי. קריאה כזו מובילה לניתוח הוליסטי של הסיפור תוך התייחסות לקו העלילה, לדמויות, לסוג הסיפור ולמסר העיקרי שלו, מתוך הנחה שיש כזה.
המעגל השני עוסק בשאלות הרקע והמיקוד. הוא מבהיר את הבחירות שעושה המספר ומתמקד בשיקולי הדעת שלו לספר דבר מה כך ולא אחרת, או לא לספר אותו כלל. מעגל קריאה זה מתעמת עם השאלה "איך סופר הסיפור" ו"מדוע סופר כך ולא אחרת" ולא עם "מה סופר". קריאה פרשנית במעגל השני דורשת פירוק הסיפור ליחידותיו וניסיון לשחזר את ההקשר שבו נטוע הסיפור. קריאה כזו נעשית בעזרת חלוקת הסיפור לקטעים על פי אותו רצף שבו סופרו ובעזרת אפיונם כ"טיעונים", "דיווחים" או "סיפורים". המעגל השלישי שמציינת גידרון הוא השלב בקריאה בו עושה הקורא-חוקר שימוש בסיפור חייו שלו ככלי להבנת הסיפור של "האחר" וליצירת דיאלוג איתו. פירוש עולם המושגים של המספר דרך עולם המושגים של הקורא הוא לב המפגש בין השניים הופך לכלי ניתוח מודע המאפשר להאיר עוד זווית בסיפור. גידרון מדגישה את הצורך למפות את שדה המשמעות של הסיפור דרך "מרחבים" ו"אופקי משמעות". המרחבים שאיתרה גידרון במחקר שלה המנתח סיפורי-סטודנטיות להוראה ומדריכות פדגוגיות היו: מרחב משפחתי, מרחב היסטורי-גיאוגרפי, מרחב לימודי בית ספרי ומרחב אישי. לצורך הבנת מושג המרחב האישי נעזרה גידרון בממד נוסף לו קראה "אופק משמעות" המגדיר עבור המספרת את סיפורה ומאיר את המשמעות האישית שלה, זו הנמצאת מעבר למלים. לסיום מציינת גידרון את חשיבותו של דו-השיח בסיפור החיים. "אנשים שמוכנים לנהל דו שיח על הסיפור האישי שלהם עם אנשים אחרים מפיקים תועלת רבה יותר מאשר אלה ששומרים אותו לעצמם....יש משהו בפומביות המוגנת של השמעת הסיפור בקבוצה ובפרט במצב של הדדיות, היות שהמשתתפים גם מספרים וגם מקשיבים. זהו מצב שמזמין שיח נרטיבי השונה מזה המתקיים בין מראיין ומרואיין , ומאפשר לתהליך של ''לספר ולספר מחדש'' לזרום באופן חופשי ושיתופי יותר" (שם, עמ'' 39) . יש לציין שבעבודה שלי נעדרים שני ממדים שמציגה גידרון כחיוניים במחקר-סיפר: אחד, ממד ההדהוד. אני מספרת לעצמי, אין עוד מספרים-קוראים מולי, פרט למרצה הבודקת את העבודה. השני הוא הממד שמביא מעגל הקריאה השלישי. כיוון שבעבודה זו אני חובשת שני כובעים, זה של המספר וזה של החוקר-קורא, מקומו של המעגל השלישי נפקד.
<1> Gregen, K.j and Gregen, M. (1986). Narrative form and the construction of psychological science In T.R Sarbin (ed), Narrative Psychology: The storied nature of human conduct (pp. 22-24). New York: Parger
4
Heymans ,p. (1994) The Theory of Symbolic lives. Lecture given in the 13th Biennial Meetings of the International Society for the Study of Behavioral Development, July 1994, Amsterdam
<3> בתוך: מ'' מונק (עורכת). (2003 )."מסרים גלויים וסמויים בטקסט הנרטיבי", תל אביב: מכון מופת