כשחייך מתחילים,
המטען שלך הוא תיק צד.
ככל שהשנים חולפות
המטען גדל מתיק
צד למזוודה גדולה
כי ישנם הרבה דברים שאתה אוסף בדרך
כיון שאתה חושב שהם מאד חשובים.
במהלך הדרך, ברגע מסויים,
מתחיל להיות בלתי נסבל לשאת כ"כ הרבה דברים.
זה כבד מדי...
אתה יכול לבחור:
לשבת בצד הדרך ולחכות שמישהו יבוא לעזרתך- דבר שהוא בלתי סביר,
כי כל אחד שיעבור משם נושא את
המטען של עצמו...
ייתכן ותחכה שם חיים שלמים...
או שתבחר להקל על העומס ע"י הוצאת דברים מהמזוודה שלך.
אבל...מה להוציא??
עליך להתחיל
להוציא את הכל
החוצה ולבדוק מה יש בפנים
אהבה, חברות, אהבה, חברות, אהבה, חברות, אהבה, חברותלא ייאומן...יש הרבה! אך מה שמפליא הוא...הן לא שוקלות כלום!!!
אך יש דבר מה מאד כבד...אתה מתאמץ להוציאו החוצה...
זה
הכעס.
כמה הוא כבד!!
את ממשיך להוציא עוד ועוד ומופיעים בזה אחר זה:
חוסר ההבנה
פחד
פסימיות
ברגע זה
הייאוש כמעט ומצליח למשוך אותך אל תוך המזוודה...
אבל אתה מוציא אותו החוצה בכל הכח שיש לך!!
ואז מופיע
החיוך...שנדחק לתחתית
המזוודה וכמעט נעלם...
חיוך נוסף קופץ החוצה...ו
האושר מתגלה אחריו!
אתה שוב בודק בתוך המזוודה
ומוציא החוצה את
העצבעתה עליך לחפש את
הסבלנות בתוך המזוודה כיון שתזדקק לה רבות!
חפש
כעת את השאר:
אומץ
תקווה
עוצמה
אחריות
איזון
התלהבות
אורך רוח
וסובלנותתוציא גם את
הדאגה...והשאר אותה בצד. אח"כ תחליט מה לעשות בה.
כעת המזוודה מוכנה לסידור מחדש.
חשוב היטב מה להכניס לתוכה! זה תלוי רק בך- הכל בידייך!
ואל לך לשכוח לעשות זאת פעמים נוספות...
כי הדרך היא מאד, מאד
ארוכה!
חבל לשאת לשווא מטען כבד כל כך שאין צורך בו.
קורא/ת יקר/ה, אני מקווה שנהניתם מהקריאה ושהיא תעורר בכם מחשבה.
אנא זכור/י לדרג את המאמר, תודה
סיכומים נוספים אודות המטען- נקודה למחשבה.