תיאוריית התיוג תיאוריה זו גורסת שסטייה וקונפורמיות נובעות בעיקר מן האופן שבו אנשים מגיבים להתנהגותנו, ולא מהתנהגותנו
עצמה. הבנייתה החברתית של המציאות היא תהליך משתנה למדי של גילוי, הגדרה ותגובה.
מאחר והמציאות היא מושג יחסי תלוי זמן ומקום, סטיותיה של חברה אחת יכולות להיות מנהגיה המקובלים של חברה אחרת.
סטייה ראשונית וסטייה משנית אדווין למרט מציין שמקרים רבים של הפרת נורמות (השתמטות מיום לימודים, שתיית אלכוהול פני הגיל המותר) מעוררים תגובה קלת ערך של הסביבה ומשפיעים השפעה מעטה על דימויו העצמי של האדם, מקרים אלה נקראים
סטייה ראשונית. התגובות לסטייתו הראשונית עלולות להצמיח
סטייה משנית – הפרת הנורמות נעשית לתופעה של קבע, והאדם מאמץ לעצמו זהות סוטה.
סטיגמה אנשים המפתחים מחוייבות חזקה להתנהגות סוטה מגלים במקרים רבים שנוספה להם
סטיגמה- תיוג חברתי שלילי רב-עוצמה, המשנה בקיצוניות את דימויו העצמי וזהותו החברתית של האדם.
סטגימה פועלת כסטטוס בולט הגובר על כל שאר ממדי הזהות החברתית. מבטל את ערכו של האדם בעיני הסובבים אותו ומביא, לבסוף, לידי בידודו החברתי.
תיוג רטרוספקטיבי תיוג רטרוספקטיבי – לפרש את עברו לאור סטייתו הנוכחית בצורה סלקטיבית ומשוחדת.תהליך זה עשוי במקרים רבים להעמיק ביתר שאת את זהותו הסוטה של אדם.
תיוג ומחלות נפש הפסיכיאטר תומאס סאס טוען שאנשים משתמשים בתוויות של שיגעון לתיאור מה שלאמיתו של דבר אינו אלא "שוני", לפיכך, הוא ממשיך לזנוח לחלוטין את המושג מחלת נפש. מחלה, על פיו היא פיזית ופוגעת בגוף בלבד, מחלת נפש היא אפוא מיתוס. רבים מעמיתיו של סאס למקצוע דוחים את הרעיון שמחלת נפש קיימות רק בדמיוננו.כולנו עוברים לפעמים תקופות קשות, אך אם החברה תיצור עלינו סטיגמה חברתית זה יכול לגרום לנבואה להתגשם.
מדיקליזציה של הסטייה מדיקליזציה של הסטייה – תרגום בעיות מוסריות וחוקיות למושגיה הרפואיים.
הרפואה המודרנית מעדיפה להשתמש בשם האובייקטיביות המדעית באבחנות קליניות כגון "בריאים" או "חולים" במקום "טובים" או "רעים".
חשיבותן של תוויות להחלטה אם להגדיר סטייה כעניין מוסרי או רפואי, יש שלוש השלכות מרחיקות לכת. ראשית כל,היא
קובעת מי מגיב לסטייה. פגיעה במוסר המקובל מעוררת בד"כ תגובה של אנשים רגילים או משטרה. אימוץ תוויות רפואיות, לעומת זאת, מגלגל את הכדור למגרשם של מומחים קליניים.
הבדל שני הוא בשאלה
כיצד מגיבים לסטייה. הגישה המוסרית מגדירה בעלי סטיות כ"עבריינים" הראויים לעונש. אך מנק'' מבט רפואית אנשים אלה הם "חולים" הזקוקים לטיפול.תוכניות שיקום יכולות למנוע סטייה בעתיד.
הנקודה השלישית , החשובה מכול – שתי התוויות שונות זו מזו מבחינת אחריותו האישית של האדם הסוטה. ממבט מוסרי כל אדם אחראי למעשיו, אולם אם הם אנשים חולים הם לא מסוגלים לשלוט במעשים שלהם. הגדרתם של סוטים מן המקובל כבלתי אחראים למעשיהם מותירה למעשה לטפל בהם בדרכים קיצוניות, גם בניגוד לרצונם. מסיבה זו בלבד יש לנהוג זהירות רבה בכל ניסיון להגדיר סטייה במונחים רפואיים.
תיאוריית ההתחברות הדיפרנציאלית של סאתרלנד לימוד של כל דפוס חברתי – בין שהוא מקובל ובין אם סטייה – הוא תהליך המתבצע בקבוצות. לדברי סאתרלנד נטייתו של כל אדם לקונפורמיות או לסטייה תלויה בתכיפות היחסית של התחברותו עם אנשים המעודדים התנהגות מקובלת או עם אנשים המעודדים הפרת נורמות.
תיאוריית הפיקוח של הירשי הירשי טוען שפיקוח חברתי בראש ובראשונה על ציפיותיהם של בני האדם באשר לתוצאות התנהגותם. אנשים שאין להם מה להפסיד מן הסטייה מועדים יותר מאחרים להפוך למפרי חוק.
הירשי טען שקונפורמיות נובעת מארבעה סוגים של פיקוח חברתי:
קשר(attachment) – קשרים חברתיים חזקים מעודדים קונפורמיות .
הזדמנות – ככל שאדם רואה לנגד עיניו הזדמנויות לגיטימיות רבות יותר, גוברים יתרונותיה של הקונפורמיות. אדם שסיכויי הצלחתו בעתיד מוטלים בספק נסחף ביתר קלות לסטייה.
מעורבות – מעורבות רבה בפעילות לגיטימית (עבודה, לימודים וכד'') מונעת סטייה.
אמונה – אמונה חזקה במוסר המקובל וכבוד כלפי דמויות סמכותיות מרסנים נטיות לסטייה. אנשים בעלי מצפון חלש, לעומת זאת, חשופים יותר לפיתויים.
ביקורת
תאוריית התיוג לוקה בכמה מגבלות. ראשית תפיסה הרלטיביסטית הקיצונית מקשה עליה להסביר כיצד סוגים מסוימים של התנהגות, כגון רצח, זוכים לגינוי כמעט בכל מקום. שנית, ההשלכות הנובעות מתווית של סטייה אינן ברורות. החוקרים חלוקים בינים תווית מעין זו מעודדת סטיות נוספות או בלומת אותן. שלישית, לא כל אדם מתנגד שיתייגו אותו כסוטה, ויש אנשים הנושאים תואר זה בגאווה.
תיאוריתו של סאתרלנד והתאוריה של הירשי, אינן מסבירות באופן מניח את הדעת מדוע בעצם החוקים והנורמות של החברה מגדירים סוגים מסוימים של פעילות כסטייה.