מתוך מגזין סוכות מ-26.9.07 של ידיעות אחרונות, מאת עינת פישביין, ובצילומים של אילן ספירא.
חדווה ודני כשר,נוהר שליט ועוד הורים נוספים טוענים, שהם לא מלמדים את הילדים שלהם כלל. אבל
הם
לומדים ולומדים כל הזמן. לפי דברי נוהר שליט הם יוצאים מתוך הנחה שמה שהילד אינו נתקל בו
במהלך החיים בבית ובחברה - הוא כנראה לא זקוק לו.
גם יאנה וסאשה
זיניגרד, משפחה הכוללת גם 6 ילדים מגיל חצי שנה ועד 13, דוגלים באי למידה
מתוכננת ואפילו שהם משפחה דתית הם אינם דוחפים לילדיהם שום ידע (כולל מצוות). לפי דבר סאשה
אם הילד ישאל כמה זה 2*2 יענו לו את התשובה אך לא ישתמשו בכך כדי לדחוף לו את לוח הכפל.
יש בשיטה יתרונות וחסרונות רבים, למשל הקריאה לפעמים באה בגיל מאוד מאוחר - עד גיל 12, ויכולה
גם להקדים מאוד, גיל 4-5, כך גם החשבון והמתימטיקה. לעומת זאת שפות זרות יכולות להגיע מוקדם מן מקובל, אם הילדים נחשפים לאינטרנט ולאנשים דוברי השפות שנלמדו.
שיטת
הלימוד הזו, אשר נקראת באנגלית אן-סקולינג: א-חינוך או א-לימוד. בבתים שבהם מתקיים
האן-סקולינג אין שום סממן של בית ספר (מערכת שעות,ספרי לימוד, בחינות או הערכת ידע) הלמידה
מבוססת אך
ורק על סקרנותו הטבעית של הילד, בהתאם לקצב שלו. שיטה זו חושפת את הילדים לגרויים שונים כולל האינטרנט כבר מגיל צעיר ביותר וכל ילד משתלב בלימוד לפי הקצב שלו והיכולת שלו. הסכנה בשיטה זו שהילדים יצאו בורים ועמי ארצות, היות ואין כל אילוץ לשבת וללמוד ולפעמים רק הסקרנות הילדותית לא מספיקה למלא את החסר.
קהילות אן-סקולינגים כאלה קיימות לפי המאמר בראש פינה ובמקומות אחרים בארץ. ההורים ברובם אקדמאים עם תואר אחד או יותר, אשר אינם מרוצים מצורת הלימוד הקיימת והם טוענים כי אין כמו הבית כדי
ללמוד ממנו ולקבל ממנו השראה. כהוכחה לטענתם הם מראים שתלמידי האן-סקולינג הם יותר יצירתיים ולימודיהם כוללים:קונדיטוריה,מתימטיקה ברמה גבוהה, מיתולוגיה, לטינית ועוד. הם עוסקים בהתעמקות הטכנית שבה פועלים דברים, שאלות על האלוהים, על מוות, עיסוק אינטנסיבי ביקום ופיזיקה מתקדמת בגיל צעיר מאוד.
המשפחות הדוגלות בשיטת האן-סקולינג ברובן מאופיינות בריבוי ילדים (בין 6-7 ילדים), אשר לומדים בבית לפי הקצב שלהם ורצונם לדעת דברים. הם לומדים לקרוא אך ורק לפי רצונם ולפי הבשלות שלהם ורק
הם קובעים את קצב לימודיהם. לפי תפיסתם הילד הוא לוח חלק שהמבוגרים החכמים צריכים למלא
אותו בידע שמוסכם כי הוא צריך כדי לחיות. לפי דברי הדוגלים באן- סקוליננג הילד הוא בן אדם המגיע עם
משהו מבפנים, ושהלמידה מאפשרת לו לשרוד, להישאר בחיים, ואין סיכוי בכלל שהוא לא ילמד.
לפי האן-סקולינגים: סקרנות = ידע; ולכן צריך לגרות את הילדים ללמוד ולתת להם את הכיוונים הטובים ביותר בלי להרוג את הסקרנות ובלי לחרוג מהאפשרות להנחיל את הידע.
הילדים עצמם נחלקים בדיעותיהם: רז כשר(בת 15) מספרת כי היו רגעים של כעס על ההורים כי נמנעה
ממנה חווית בית הספר והיא אף שקלה ללכת ללמוד שם בעיקר עקב הענין החברתי,אך מהר מאוד הבינה שיותר מעניין בחוץ. דורה זיניגרד לעומתה מצטערת כי אינה יכולה ללמוד באוניברסיטה ושוקלת ללכת לעשות את הבגרות אך ורק כדי שתוכל לעשות זאת.אבל באופן כללי אין מצדם של הילדים תערומת
על צורת הלימוד שהונחלה על ידי הוריהם.
את ההתמודדות הקשה ביותר חווים, ההורים הדוגלים בשיטה, מול מערכת
החינוך.
לטענת רבים מהם חוזר מנכ"ל דורש מהם להגיש תכנית לימודים מסודרת ובה תחומי הלימוד וכד'',
דברים שהם אינם מכירים בהם כלל.יהודית דנילוב האחראית על החינוך הביתי במשרד החינוך טוענת לעומת זאת כי המדינה מחוייבת בפיקוח על טובת הילדים ומבקשת לאפשר לנציג מטעם המשרד לפקח
על צורת החינוך ולעזור לילדים הזקוקים אולי לכלים אחרים מהניתנים להם.
לעומת זאת סאשה זיניגרד טוען כי כל הגישה של משרד החינוך אינה מכירה בשיטות הלימוד שלהם
ובסופו של דבר המערכת פוסלת את השיטה בטענה כי המקום אינו מתואם ללימוד ללא לוח וגיר.
עוד הוא טוען כי אינו יכול להגיש צורת לימוד מסודרת היות ואיננו יודע בעצמו מה ילדיו לומדים .
לפי סאשה זיניגרד: "אין ליציפיות מהילדים ואין לי תכניות - מה הם רוצים שאכתוב להם?" לדבריו
במבט לאחור הוא רואה פתאום שהיה שם משהוא מסודר, עם היגיון פנימי שתוך כדי ביצוע אי אפשר לראות אותו.
קראו את המאמר המלא במגזין סוכות י"ד בתשרי תשס"ח 26.9.07 של ידיעות אחרונות.
סקירות נוספות אודות Yedioth Aharonoth