מפת התקשורת החדשה בישראלמפת התקשורת היא המבנה הארגוני של חלוקת
אמצעי התקשורת בישראל. מכנים את המבנה הזה מפה מכיוון שאפשר לתאר את החלוקה הזו בדרך של תרשים. מוסד התקשורת מורכב מארגונים וארגוני משנה.
המרכיבים של מפת התקשורת בישראל? קיימים ארגונים גדולים כמו
תאגידי תקשורת (
ידיעות, מעריב, הארץ) וקיימים ארגונים קטנים כמו תחנות רדיו עצמאיות או עיתון מקומי. כל הארגונים הללו הם המרכיבים של מפת התקשורת בישראל.
מה חדש במפת התקשורת בישראל? החדש במפה הוא העובדה כי שוק התקשורת עבר משליטה ציבורית של הממשלה לשליטה של גופים כלכליים פרטיים. אם בעבר התכנים היו נשלטים על ידי ידיי פוליטיקאים כיום עידן הנט פורץ שליטתם לידי פרטיים. מפת התקשורת בישראל, כחלק ממוסד התקשורת הישראלי, מושפעת ממספר גורמים המעצבים את דמותה ואת דמותו של ה"מוצר הסופי" אותו היא מציעה לציבור הרחב. הגורמים המשפיעים על המפה התקשורתית בישראל הם: טכנולוגיית תקשורת מואצת ומפותחת שגורמת להתפתחות אמצעי תקשורת חדשים ומגוונים כגון: אינטרנט, לווין וכד'' מחד וגידול רב של מספר תאגידי תקשורת המוניים מאידך. גורמים פוליטיים כלכליים גם הם משפיעים על דמותה של מפת התקשורת הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי בהיחלשות אמצעי התקשורת הציבוריים לעומת התחזקותם של אמצעי תקשורת פרטיים. כמו כן, מספר הבעלים הפרטיים על אמצעי התקשורת מצטמצם והריכוזיות על בעלות ושליטה, הולכת וגוברת. הריכוזיות והשליטה באמצעי התקשורת יוצרת
תאגידי תקשורת המשפיעים על מפת התקשורת בישראל.
תאגיד - בימינו משמש המונח תאגיד לתיאורם של גופים כלכליים גדולים, לא בהכרח מונופוליסטים, החולשים על חברות רבות, כמו על פעילויות עסקיות בתחומים מגוונים ומסועפים.
סוגים שונים של תאגידי תקשורת התאגידים בתחום תקשורת ההמונים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: 1.
תאגידים שעיקר פעילותם העסקית איננה רק בתחום התקשורתCross Industry)– תאגידים אלו שולטים אמנם בארגוני תקשורת אך עיקר פעילותם בתחומים כלכליים אחרים כמו: תעשיה ושירותים. דוגמא ישראלית לסוג תאגיד זה הוא "הכשרת הישוב" שהוא גם הבעלים של
העיתון "מעריב" וגם של חברת המוסיקה "הד ארצי" וכו''. הסיבה לכך שתאגידים אלו רוכשים גם ארגוני תקשורת נובעת מהתפיסה כי אמצעי התקשורת משמשים כמנוף להשפעה פוליטית, כלכלית וחברתית. כמו כן, השליטה באמצעי התקשורת מעניקה יוקרה חברתית, דהיינו "הזוהר של התקשורת", ולכן אנשי עסקים מצליחים נכנסים גם לתחום זה. 2.
תאגידים שעיקר פעילותם בתחום התקשורת – תאגידים אלו עוסקים אך ורק בעסקים הקשורים לתחום התקשורת. תאגיד זה נקרא תאגיד רב אמצעי (Cross Media) מכיוון שהוא מתעסק בכל תחומי התקשורת ולא רק בתקשורת הכתובה . דוגמא ישראלית לתאגיד מסוג זה הוא הבעלות של משפחת מוזס על העיתון "ידיעות אחרונות" ועל רשת של מקומונים, כתבי עת כמו "לאישה", "פנאי פלוס", "עולם האישה" וכן בבעלותם חברת התקליטים NMC .
הגורמים העיקריים לשינויים במפת התקשורת בישראל שינויים טכנולוגיים: ההתפתחות הטכנולוגית המתמדת והמואצת מקשה על המוסד הפוליטי וככל הנראה תקשה עליו עוד יותר בעתיד, לקיים רמת פיקוח על אמצעי תקשורת המונים כפי שהיתה נהוגה בעבר.
דה מסיפיקציה ודמוקרטיזציה: דה מסיפיקציה (קיטוע) של אמצעי תקשורת המונים המתחולל כיום החל להסתמן בעיתונות הכתובה בישראל עם פריחתם של המקומונים. צמיחת אמצעי תקשורת חדשים יעשירו את מפת התקשורת ויגוונו אותה ויחזקו מגמות של פילוח למגזרים, ריבוי ומקומיות. קבוצות קטנות יוכלו לזכות בגישה חופשית לאמצעי תקשורת משל עצמם ובכך להשמיע דעות כפי שלא יכלו לעשות בעבר.
שינויים תפקידיים בארגון התקשורת: מחשוב מערכות הדפוס שינה את אופי העיסוקים בעיתונות הכתובה ורבים מהתפקידים שבעבר בוצעו על ידי אנשים מבוצעים כיום בידי המחשב. שינויים תפקידיים אלו גרמו לכך שרבים מהעוסקים בתעשייה העיתונאית שוב אינם מתמקדים רק בתוכן אלא גם בטכניקה הכרוכה בעיצוב המוצר התקשורתי.
שינויים כלכליים: השינויים הטכנולוגיים שנכנסו בסערה לארץ דורשים חוסן כלכלי על מנת ליישמם באמצעי התקשורת. לתאגידים ולחברות יש חוסן כלכלי גדול יותר מאשר לחברות השידור הציבורי, להתמודד עם העלויות הכספיות הכרוכות בשינויים הטכנולוגיים.
שינויים פוליטיים: בעבר המוסד הפוליטי ראה במוסד התקשורת שלוחה ממסדית שיש לשלוט ולפקח עליה והמוסד התקשורתי נתן יד לשיתוף פעולה כמעט מלא עם הממסד הפוליטי. העובדה שרבים מהעיתונים היו בבעלות המפלגות ובשן הישירה רק חיזקה את תפיסה זו. ההחלטה להפריט את אמצעי התקשורת בישראל הביאה לריבוי אמצעי תקשורת מקומיים ותחנות שידור פרטיות. דבר זה החליש את אפשרות הפיקוח הציבורי.
שינויים חוקתיים : כתוצאה משינויים חוקתיים שחלו בארץ שינתה מפת התקשורת את פניה ואז קמו הערוץ השני, תחנות רדיו וטלוויזיה אזוריות וכן הטלוויזיה בכבלים. תופעה זו מתרחשת בעקבות לחצים חברתיים וכלכליים בארץ וכן בעקבות שינויים המתרחשים בעולם בתחום התקשורת. דבר זה יצר מצב בו לרשות השידור כבר אין מונופול תקשורתי במפת התקשורת בישראל כפי שהיה לה קודם לכן.
תאגידי תקשורת השולטים במפת התקשורת בישראל מפת התקשורת בישראל מאופיינת בכך שארבעה תאגידי תקשורת עיקריים שולטים בה: תאגיד בבעלות משפחת מוזס המתבסס על העיתון היומי "ידיעות אחרונות". תאגיד בבעלות משפחת נמרודי המתבסס על העיתון היומי "מעריב". תאגיד בבעלות משפחת שוקן המתבסס על העיתון היומי "הארץ". תאגיד בבעלותו של אליעזר פישמן המתבסס על העיתון "גלובס" ואחוזים מ"ידיעות אחרונות". תופעה נוספת שמאפיינת את מפת התקשורת בישראל היא כי תאגידים שהחלו דרכם כתאגידים שירותיים הרחיבו את עסקיהם לתחום תקשורת ההמונים. זאת ניתן לראות במיוחד בתחום הבנקאות, בבנקים גדולים כמו הבנק הבינלאומי, לאומי ודיסקונט שנכנסו כשותפים בחברות זכייניות המפעילות את הערוץ השני. גם תאגידים תעשייתיים כמו תאגידי מזון (קוקה קולה, שטראוס, עלית) שואפים להיכנס לשותפות בחברות המפעילות את הערוץ השני. מכאן מסתמנת מגמה ששוק תאגידי התקשורת הולך ומתרחב בכיוונים רבים ומגוונים דבר היוצר בעלות צולבת וריכוזיות שליטה בשוק זה. כל זה עלול להשפיע על מגוון הדעות המושמעות בתקשורת.
הבעלות הצולבת במפת התקשורת בישראל מהי בעלות צולבת? בעלות צולבת היא בעלות של תאגיד אחד גדול על מספר גופי- אמצעי תקשורת קטנים יותר. בעבר הממשלה, רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל היו מעורבים בתקשורת הישראלית. אלו היו גופי שידור שהיו קשורים במישרין לשלטון והביקורת כלפיהם היתה בנוגע לשליטת השלטון בכלי התקשורת. ביקורת זו יצרה את העיתונות החופשית שהיתה עיתונות בבעלות פרטית. מעיון במפה ניתן לראות כי אין חלוקה ברורה בין הממשלה והשידור הציבורי לבין העיתונות הכתובה, כפי שהיה בעבר.
כתוצאה מכך מתעוררות שתי בעיות: 1. העיתונים השונים מתייחסים באופן שונה אל בעיות שונות שמתעוררות.
למשל, אם בסוכנות הדוגמנות "לוק" ישנה מעילה יש סיכוי שלא נראה ידיעה על זה בעיתון ידיעות אחרונות מכיוון שלבעלי ידיעות (שהם גם הבעלים של לוק) יש אינטרס שידיעה זו לא תגיע לציבור. ההתייחסות של כל אחד מתאגידי התקשורת אינה עניינית אלא תואמת את האינטרסים הכלכליים ו/או אחרים שלהם. מכך נובע שקוראי עיתון אחד לא נחשפים לאותן העובדות של קוראי עיתון אחר, ומקבלים תמונת עולם שונה, התואמת להשקפת העולם של העיתון אותו הם קוראים.
סקירות נוספות אודות Maariv