על העיתון "קבלה לעם"- גיליון מס'2: הגיליון השני של העיתון יוצא בסימן יום
הכיפורים. בכתבה המרכזית, מובא סיפורו של יונה
הנביא ושליחותו לבירה האשורית נינווה. וכן מבואר לנו בצורה מרתקת, הקשר בין הסיפור המקראי ליום
הכיפורים ומדוע לפי המסורת, נהוג לקרוא בספר יונה בחג הזה. סיפורו של יונה הוא משל למשימתו של עם ישראל כלפי העולם כולו: להציל את האנושות מדרך הייסורים ולהביאה אל חיים שלמים ומאושרים. יונה היה נביא. משמעות המילה "נביא" לפי הקבלה הוא אדם שהתעלה לדרגה רוחנית גבוהה, זכה לגילוי והגיע לדרגה שבה הוא "מדבר עם הבורא". כלומר, הוא גילה את הכוח העליון הפועל במציאות והבין את התכנית הכללית של הטבע. הנביא, קיבל פקודה מהבורא ללכת אל העיר נינווה ולהסביר לאנשיה מה עליהם לעשות כדי להתקדם אל תכלית הבריאה בדרך הבטוחה והפשוטה ביותר. במקום ללכת לנינווה ולספר להם את שנמסר לו מלמעלה, מחליט יונה שהדבר אינו אפשרי. הוא בוחן את
המשימה שקיבל מהבורא, וקובע כי המשימה קשה מידי – עמי העולם לא יקשיבו לו. לפיכך הוא מסרב ומנסה לברוח. משום שהוא יהודי, ומתוקף כך בעל תפקיד ייחודי במציאות, עליו למלא אחר המשימה שקיבל. בלתי אפשרי לברוח מקיום חוקי הטבע העליון. משום כך מתלבשים כוחות הטבע בסערה הזו, אותה הסערה שיונה אינו יכול להינצל ממנה, כדי לאלצו לבצע את משימתו. יונה מגלה שדבר לא יעזור לו ובכדי להינצל יהיה עליו לבצע את המשימה שהוטלה עליו מלכתחילה, לבצע תיקון בנינווה. דווקא ביום הכיפורים, תקופה שבה מקובל לעשות "חשבון נפש", על עם ישראל להבין ולקבל עליו את תפקידו. למרבה הצער, העם מתמהמה בביצוע משימתו החשובה. אנו מנסים לשווא "להימלט באניות" למקומות מפלט שונים על כדור הארץ ונדחים משם, ממש כמו יונה. ביום הכיפורים דנים אותנו על ביצועה או אי ביצועה של המשימה ההיסטוריות שהוטלה עלינו. לשם כך קבעו חז"ל כי עלינו לקרוא ביום זה את "סיפור יונה". גם היום נמצא עם ישראל בתפקיד יונה הנביא. כמו בין המלחים על סיפון האנייה בסיפור, מתפשטת ההכרה בקרב רבים שהיהודים נושאים באחריות לכל הרע בעולם. זהו השורש הרוחני שמוביל אותנו לצרות הפוקדות אותנו ולאנטישמיות הניכרת בעולמנו. במוקדם או במאוחר נגלה שאין בידינו ברירה, עלינו להשתמש בחכמה העתיקה שמסרו לנו אבותינו – חכמת הקבלה, כדי להגיע לשלמות ולשלווה, ולהפיצה לאומות העולם כדי שיבצעו את אותו תהליך אחרינו. בכך ייחודנו כעם סגולה, "עם נבחר" , עם ישראל - בסך הכל, חבורת אנשים מוצלחים, חכמים למדי, מאוד שאפתנים, חוצפנים, "ים-תיכוניים", ישירים מאוד, בעלי גאווה-כמעט יהירים, אבל לאחרונה יותר ויותר...מבולבלים. "לפי סקרים שנערכו באיחוד האירופי, ישראל תופסת את המקום הראשון כ"סכנה לשלום העולם". לא איראן. לא צפון-קוריאה, אלא:
ישראל. ישראל נתפסת כמדינה האחראית לכל שבר, צרה ומצוקה. היא סכנה לשלום העולם, לא רק העולם הערבי או המוסלמי".
מה קורה פה? נראה כי אנחנו נמצאים בסיטואציה לא ברורה, הזויה משהו, האם אנו מתקדמים לקראת נקודה שממנה אין מוצא, או חמור מכך אין דרך חזרה,
או שיש עוד סיכוי? .בימים האלה, "ימי פומפי העליזים" בהם מתפשטת תחושת "אכול ושתה כי מחר...", יושבים סביב שולחנות פלסטיק עמוסי פיצוחים ופירות, הרבה אנשים מוכשרים, מפותחים מאוד, מוצלחים, אבל מאוד ממורמרים, מפולגים וכאמור בעיקר מבולבלים. אבל לנו יש סיבה טובה לחייך. כן, לחייך.
למה? כשיש תרופה למחלה, מחייכים. אמנם עדיין כואב, וייתכן שאפילו כואב מאוד ולפנינו עוד כברת דרך. זו תרופה בדוקה שגילו אותה כבר לפני אלפי שנים, אבל את התרופה ניתן למסור רק למי שכבר מרגיש שהוא חולה. ואנחנו חולים, אך תקווה בליבנו. לפנינו הזדמנות לצאת לעבודה אמיתית. עבודה על הפנימיות שלנו, על האחדות שלנו, על הזהות שלנו. עלינו להבין כי אין פתרונות פלא, "אינסטנט" וגמרנו. גדולי המקובלים שהסתירו את משנתם במשך אלפי שנים, כותבים לנו כי הגיעה העת לממש את תפקידנו ההיסטורי, הגענו לדור האחרון, הדור שעתיד להביא את השינוי והכח לשינוי נמצא בידינו. המסרים החדים האלה אמנם נכתבו כבר לפני 5,000 שנה, אך משמעותם הנצחית לא השתנתה במאומה. זו הקבלה האמיתית. חפה מקמעות ולחשים, לא ממוסחרת, ישירה, רצינית, אך מביאה תועלת, מביאה שינוי.